פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      יריות ומטענים - מתקפה על הציונות

      לילות וימים לא שקטים עוברים על מדינת ישראל. טילי גראד נורים על באר שבע ואשדוד, מטען בתחנת אוטובוס בירושלים וקסאמים ופצמ"רים על יישובי שער הנגב. מטענים וירי מכוון של טילים לעבר אוכלוסייה אזרחית הם פשע מלחמה מובהק - פשע נגד האנושות. אין הגדרה אחרת. מטרתם של הפלשתינים היא לזרוע הרג בקרב אזרחים וילדים ישראלים. הפלשתינים בעזה מנסים לבצע באמצעות רקטות את מה שאחיהם ביצעו באיתמר באמצעות סכין.

      הירי מתבצע מאזור שישראל נסוגה ממנו עד המילימטר האחרון ואף עקרה משם את כל אזרחיה עד הישראלי האחרון, והנה דווקא שטח זה הפך בסיס לתוקפנות ולפשעי מלחמה נגד אזרחי ישראל. ואם עד לפני שש שנים השלינו את עצמנו שהפלשתינים יורים על שדרות כדי לסלק אותנו מגוש קטיף, היום, כאשר הם יורים מחורבות גוש קטיף, ברור שמטרתם היא לסלק אותנו מאשדוד ומבאר שבע.

      בעקבות ועדת גולדסטון, האינתיפאדה המשפטית נגד חיילי צה"ל וקציניו ומסע הדה-לגיטימציה נגד ישראל - מעריכים הפלשתינים שישראל לא תעז לממש את זכותה להגנה עצמית. יש לקוות שהם ייווכחו בטעותם.

      לילה לא שקט עבר על המדינה, מכיוון שבשילוב עם הגראדים על ערי ישראל נורו גם האשמות מילוליות קיצוניות. אחמד טיבי, לשעבר יועצו של ערפאת, עמד על דוכן הכנסת והישווה את ישיבת הכנסת לוועידת ואנזה, הוועידה שבה הוחלט על "הפתרון הסופי" ליהודי אירופה.

      רצון לפגוע בפרויקט הציוני

      טיבי, יש לזכור, מייצג את האוכלוסייה הערבית היחידה במזרח התיכון שנהנית באמת ובתמים מדמוקרטיה ליברלית אמיתית, מזכויות האדם והאזרח, מחופש הביטוי ומחופש העיתונות וההתארגנות. בתמורה הוא מנצל את הזכויות לרעה ומשמיץ.

      טיבי דיבר כך בעת הדיון על חוק הנכבה וחוק ועדות הקבלה. איני חסיד של שפעת החוקים השנויים במחלוקת שצצים חדשים לבקרים, חוקים מיותרים ברובם הנותנים נשק בידי שונאי ישראל כדי להשמיצה. עם זאת, ההיסטריה המאורגנת כאילו מדובר בחקיקה "גזענית - אנטי-דמוקרטית - פשיסטית" וכו' היא שקרית וצינית.

      שני החוקים הללו נחוצים וצודקים. הבעיה היחידה הקשורה לחוקים האלו היא עצם העובדה שיש צורך לחוקק אותם בעוד הם אמורים להיות מובנים מאליהם.

      חוק הנכבה המקורי, שנועד למנוע מהפרט להתאבל על קיומה של מדינת ישראל ושהציג ביטוי של אבל כזה כעבירה פלילית שהעונש עליה הוא מאסר, היה בעייתי מבחינה דמוקרטית. אולם החוק החדש שהתקבל שונה. הוא איפשר למדינה לפגוע בתקציבים של ארגונים הממומנים על ידיה, המציינים את קיומה כאסון ("נכבה"). האין זה מובן מאליו? הרי זו הדמוקרטיה המתגוננת בהתגלמותה.

      מנין באה המתקפה העזה על החוק הזה? פשוט מאוד: מן הרצון לפגוע בפרויקט הציוני. לילות לא שקטים עוברים על הציונים - מתקפה משולבת של טילים מצד אחד וביטויי שנאה מצד שני. ראוי לציין כי טיבי גינה את הפיגוע בירושלים ועם המתרחש בכנסת עלינו להתמודד באופן דמוקרטי. לגבי הטילים והמטענים - על צה"ל שוב להוכיח כי הוא יודע להגן על המדינה.