יש לי כלבת פקינז בת שנה וחצי, לפני כחודש היא המליטה 4 גורים. אף פעם היא לא הייתה מחונכת כמו שצריך לצרכים, אבל הייתה לעיתים נובחת כשהייתה צריכה. היום היא עושה בכל מקום בבית. יש דרך בגיל הזה לחנך אותה לעשות רק בחוץ?
כלבת הפקינז שלכם חייבת חינוך מעמיק:
א. נקו את הבית בסבון חדיש המדיף ריח שונה מהריח אליו הורגלה.
ב. קבעו לה מקום קטן, 70 סנטימטרים על 70 סנטימטרים, שממנו לא תוכל לצאת.
ג. הוציאו את הכלבה כל 3 שעות מהתא הקטן ורק החוצה.
ד. לאחר כשבועיים של יציאות החוצה בלבד ומניעה מוחלטת של הליכה חופשית בבית, אתם רשאים לאפשר לכלבה טיולים קצרים עם רצועה, כאשר הרצועה בידיכם ומוכנה למשיכה מהירה אם הכלבה תרצה להטיל שתן.
ה. לאחר שבוע של התנהלות כזאת, ניתן לשחררה בבית לפרקי זמן קצרים, אבל תחת עיניכם הפקוחות וזאת כדי למנוע ממנה לשגות. כך, ברגע שאתם מבחינים כי היא מריחה את הרצפה ומתכוונת להטיל שתן, עליכם להזדרז ולהרחיק אותה מהמקום, להוציאה החוצה ולאפשר לה לעשות רק שם את צרכיה.
כאמור, כלבתכם זקוקה לחינוך בדומה לחינוך גור. התהליך יהיה, ככל הנראה, " קצת ארוך", אך הוא בהחלט ישתלם.
יש לי גולדן רטריבר בן 3 וחצי שקורע כל מה שבדרכו. כאשר מישהו בא הביתה, הכלב חייב לשים משהו בפה ולקבל אותו עם ה"הפתעה". יש לו המון משחקים, אבל הוא תמיד מעדיף לשים בפה מפית/גרב/חולצה/נעל שם בפה כשמישהו מגיע ואח"כ גם קורע את זה (את מה שהיה בפיו). מה לעשות?
הגולדן רטריבר, כשמו כן הוא "המחזיר". עליכם להבין, על כן, כי התנהגות כלבכם טבעית לגזעו, גם אם לא ממש נחמדה. זה שהוא מביא את הציד ו"משוויץ" בפני כל אורח, כי רק מעיד עליו שהוא אכן רטריבר. גם פעולת הניעור של החפץ שהוא מחזיק בפיו, מתאימה להתנהגות של כלב זה המנער בדרך כלל את הציד שבפיו לפני שהוא מוסרו לצייד.
נסו לשנות את התנהגותו של כלבכם באמצעות משחק שישוב ויחזור על עצמו פעמים מספר, עד השגת התוצאה. נכנה את המשחק "משחק ההחזרות" והוא יסתיים כל פעם בכך שהחפץ שזרקתם לו יוחזר אליכם. על כך יקבל הכלב כלפ עם חיזוק.
מטרת המשחק היא לתעל את הכלב לעבודת החזרה אליכם ולא לזרים וכאמור, תנו לכלב חיזוק על כל פעם שהוא מחזיר לכם את החפץ בו אתם משתמשים במשחק.
כאשר בא אליכם אורח, ואם אפשר אפילו לקראת בואו, שימו על כלבכם רצועה קלה, וברגע שהוא ניגש להביא לאורח את החפץ המסוים קראו לו אליכם וקחו את החפץ. התמידו בכך עד שהכלב ילמד, כי זו הפעולה שהוא חייב לעשות ויש עליה מדי פעם גם פיצוי.
הניסיון מלמד כי הכלב ירגיש טוב עם ההצלחה הזאת שלו ופגישותיו עם זרים יתמתנו מאוד.
יש לי מעורבת בגיל שנתיים וחצי. הבעיה היא שבכל פעם שיש רעמים וגשם חזק היא מתחילה לרעוד בכל, זנבה נכנס מתחת לרגליים, מתחיל דופק מואץ ונראה שהיא לא ''אבודה". ניסינו לחבק ולכסות אותה, להעביר אותה לישון אתנו, ושום דבר לא מצליח. מה לעשות?
יש כלבים, שאכן, פוחדים מרעמים. לקבוצה זאת משתייכים לפחות 15% מהכלבים. פחד זה אינו ניתן לביטול מוחלט, אך אפשר בהחלט למתנו.
ראשית, הימנעו מלחבק את הכלבה בהישמע הרעם והתנהגו רגיל. נסו לרוץ ולשחק עם הכלבה באופן שלא יגרום לה התרגשות והמשיכו, בעת הרעמים החזקים, לתפקד באופן נורמלי לחלוטין.
אם ידוע לכם מראש, למשל, על ערב זיקוקים בסביבתכם, נסו לתת לכלבה מבעוד מועד כדורים מרגיעים (כמובן באמצעות הווטרינר).
אם רעמי החורף, כדבריכם, מפחידים מאוד את הכלבה, מומלץ לתת לה טיפול רפואי קבוע כמו כדורים שירגיעו אותה ויקלו עליה בהרבה את חייה.
התייעצו במאלף ווטרינר על מנת לקבוע את המינון הנכון לכלבה.