המערב תוקף בלוב, אבל איך זה יגמר?

אחרי כשלושה שבועות של היסוסים, החליטו מדינות המערב להתערב צבאית במלחמת האזרחים בלוב. מועצת הביטחון הכריזה על לוב כשטח אסור לטיסות, וכוחות בריטים, צרפתים ואמריקאים ותקפו מטרות צבאיות של תומכי קדאפי באמצעות טילי שיוט ששוגרו מכלי שייט ומטוסים. חלק מהתקיפות כוונו לשתק את מערך ההגנה האווירית הלובית, על מנת לאפשר פעילות בטוחה של הכוחות האוויריים שאוכפים את איסור הטיסות. חלק אחר היה כנגד הכוחות הקרקעיים של תומכי קדאפי, שתוקפים את מעוזי המורדים. החלטת מועצת הביטחון התקבלה בתמיכת הליגה הערבית, ואל המדינות שמפעילות את עיקר הכוח הצטרפו גם דנמרק ואיטליה. ישנה גם אפשרות שמדינה ערבית אחת, קטאר, תשגר גם היא מטוסים לאזור.

היו אלה מדינות אירופה, ובראשן צרפת ובריטניה, שדחפו למעורבות צבאית בינלאומית. מנגד, היה זה הממשל האמריקאי שהיסס לעשות כן, בעיקר משום שחשש מלהישאב למלחמה נוספת במדינה מוסלמית, בנוסף לאלו שמתנהלות בעיראק ובאפגניסטן, וכאשר מעמדה של ארצות הברית בעולם הערבי והמוסלמי כה מעורער גם כך. נראה שהחשש גם נבע מההערכה, שמה שמתרחש בלוב אינו רק התקוממות עממית נגד משטרו הדיקטטורי של קדאפי, ושבסופו של דבר, כפועל יוצא מאופייה של החברה הלובית, זו גם מלחמת אחים שבטית. על כן, לא בטוח אם מבחינתה של ארצות הברית, עמידה לצד אחד במאבק שבטי משרתת את האינטרסים שלה.

את הכף הכריעה העובדה, שקדאפי פתח במתקפה צבאית מסיבית כנגד כוחות המורדים. מתקפה זו נחלה הצלחה, והיה חשש שכוחות קדאפי ישתלטו גם על מעוזי המורדים במזרח, ויבצעו מעשי טבח המונים. בעקבות הודעת הליגה הערבית, חלחלה גם ההכרה, שהפעולה תזכה לתמיכה בעולם הערבי והמוסלמי.

החשש העיקרי של ארצות הברית ומדינות המערב האחרות הוא מפני היגררות ללחימה קרקעית בלוב, אם יתברר שאין די בתקיפות האוויריות וכוחות קדאפי עדיין מצליחים לדכא בכוח את המרידה נגדו. זהו תסריט דומה למה שקרה בדרום עירק בסיום מלחמת המפרץ הראשונה ב-1991. אז, כוחות הקואליציה הביסו את הצבא העירקי בכווית ובדרום עירק, אבל כאשר השיעים ניצלו את התבוסה העיראקית ופתחו במרד נגד סדאם חוסיין, כוחות הקואליציה ניצבו מנגד כאשר סדאם דיכא את המרידה וטבח בשיעים.

אבל נראה, שבמקרה של לוב החשש פחות מוצדק. בניגוד למצב שהיה בעירק ב-1991, כאן הכוחות הבינלאומיים תוקפים מהאוויר ומכוחות קדאפי על הקרקע נשלל הסיוע של מטוסי קרב ומסוקי תקיפה, בשעה שהמורדים נהנים מסיוע אווירי. בינתיים, הרושם שמתקבל הוא שהמתקפה הראשונית על מערכי ההגנה האווירית הלובית הייתה מוצלחת ומטוסי המערב פועלים בחופש פעולה כמעט מלא בלוב. מצב זה מאפשר תקיפות אפקטיביות כנגד כוחות קדאפי שכבר הביאו לעצירת המתקפה על המורדים.

יתכן, אם כך, תרחיש סביר הדומה למלחמה המוצלחת שנוהלה ב-2001 באפגניסטן והביאה להבסת הטליבאן. במקרה זה המלחמה הקרקעית נוהלה על ידי כוחות שבטיים מקומיים בסיוע אווירי מסיבי של ארה"ב.

אבל, תרחיש זה עלול לא להתממש, אם הקואליציה הבינלאומית תסתפק בהפסקת אש בלוב, כלשון החלטת מועצת הביטחון, ולא תמשיך לסייע לכוחות המורדים בהספקת ציוד ובסיוע אווירי בעת הצורך. הפסקת אש כזאת עשויה ליצור מצב ממושך של חוסר יציבות והתכתשויות בין הצדדים. יתכן שמדינות המערב יסתפקו בתוצאה זאת בגלל החשש מתגובת העולם הערבי, אם תתרחב הלחימה. חשש זה החל להתאמת כאשר מזכיר הליגה הערבית, עמרו מוסא, תקף, תוך קריצה למסע הבחירות הקרוב במצרים שבו רץ למשרת הנשיא, את הכוחות המערביים על שלא הסתפקו באכיפת איסור הטיסות ותקפו מטרות בשטח לוב. אמירה זו התעלמה כמובן מכך שלא ניתן היה לאכוף איסור טיסות בצורה בטוחה ללא תקיפות אלו. בנוסף, הניסיון עם העולם הערבי והמוסלמי מראה שדעת הקהל יכולה להתהפך בקלות מתמיכה להתנגדות נמרצת בסיוען של כמה תיאוריות קונספירציה.