מחר יקבע בית המשפט את גזר דינו של מי שהיה בכיר המעסיקים בישראל, הנשיא קצב, בגין שעבוד מיני של עובדות הכפופות לו. הוא עשה זאת תוך כדי ניצול השררה ופערי הכוחות בין מי שמחזיק בכוח לפטר או לקדם עובדת לבין מי שפרנסתה ועתידה בידיו לשבט ולחסד.
גזר הדין במשפטו של קצב אינו רק אמירה לגבי ביצוע עבירות מין בנשים, אלא בעיקר קביעה חדשה וחשובה בעניין עבירת השוחד המיני. במובן מסוים ניתוח הכרעת הדין של הנשיא מעיד כי ניתן לומר שהוא גם עבר עבירה שניתן לסווגה באופן תיאורטי כעבירת שוחד לצורך מתן טובות הנאה. הוא היפלה את כל יתר עובדותיו כאשר הציע לאלה שחשק בהן מינית להיות מקודמות בעבודה בתמורה לקבלת טובות הנאה מיניות. מי שהעזה להתנגד - פוטרה או הורחקה ממסלול הקידום, ומי שפחדה לאבד את מעמדה ופרנסתה - אולצה להיכנע לדרישותיו תחת כפייה ובניגוד לרצונה החופשי.
רגע של מהפך מכונן
יש הטוענים כי הנשים שעבדו אצלו יכלו לקום ולהתפטר בשעה שסבלו ממנו תקיפות מיניות. האומנם? האם קל לאישה לוותר על מקום פרנסתה ועל קידומה בעולם המקצועי? נשים רבות בישראל מוצאות עצמן בדילמה הקשה הזאת - דרישת המעביד לשירותי מין בתמורה להשארתן בעבודה או לקידומן המקצועי. זה לא קל כאשר אין לך מישהו אחר שיתמוך בך נגד המעסיק, זה לא קל כשאת תלויה בעבודה להמשך חייך, וזה בטח לא קל כשהמעסיק הוא הנשיא של מדינת ישראל.
גזר הדין בפרשה עצובה זו עשוי להיות רגע של מהפך מכונן בהיסטוריה של יחסי עובדת-מעביד בישראל, שכן יש כאן תקדים משפטי חשוב לגבי מערכות העסקה פוגעניות. אלה מערכות שבהן נשים מנוצלות מינית ולא מעזות לדבר כל עוד כלכלתן ופרנסתן מוטלות על הכף. יש לזכור כי מקום עבודתה של אישה אינו סתם תחביב או עיסוק אלא זהו חלק מקניינה, מעתידה ומהתפתחותה האישית כאדם.
זכותה של האישה המנוצלת לקבל הגנה מן החוק, מן המדינה וממערכת המשפט כדי לעמוד בהתמודדות עם ההתנכלות שמבצע בה הממונה עליה.
גזר הדין אמור לומר, סוף סוף, שלום ולא להתראות למר קצב, לאיציק מרדכי ולשועי ארץ רבים שבמשך שנים חשבו שמותר להם לחמוס, בשם תהילת עברם, את חוקי המדינה ואת נשותיה. גזר הדין במשפט קצב הוא רגע חשוב כי ביכולתו לסמן פתיחת עידן חדש בכושר שיפוטם של מנהיגינו מצד אחד, ובכוחן של הנשים במדינת ישראל להתנהל בחופשיות ללא סכנה של התנכלות במקום העבודה מצד אחר.