עדות מיפן: האיפוק הפך לביקורת על תפקוד הממשלה

(צילום: רויטרס, עריכה: יותם בן-דוד)

תושבי איי יפן הסתגלו במשך אלפי שנים לאיתני הטבע ההרסניים שמהווים חלק מהחיים בקבוצת האיים, וקיבלו את עוצמתם כחלק משמעותי בתרבותם ואמונתם. רעידות אדמה, טייפונים, צונאמי ותנודות קיצוניות בטמפרטורות מהווים חלק בלתי נפרד מחיי היפנים, ובאוכלוסייה המקומית לומדים להתמודד איתם מגיל צעיר.

כמו התושבים, גם הרשויות היפניות מתאפיינות ברמת מוכנות גבוהה, שהתבטאה בהתנהלות במהלך הרעידה האחרונה ובימים שלאחריה. שנים של יישום תקנים מחמירים נגד רעידות אדמה וטיפוח הרגלי מוכנות, כמו גם הקצאת שטחי חירום באזורי אוכלוסייה, הביאו למספר נמוך יחסית של נפגעים ברעידה עצמה. לעומת הפעילות המקדימה, הטיפול המאוחר של הרשויות במשבר הנוכחי היה שערורייתי, ועורר ביקורת רבה בציבור היפני.

בראיון לתוכנית רדיו בישראל, לפני מספר ימים, נשאלתי על תגובת היפנים למצב. מחד, לא ניתן להבחין בפאניקה ברחוב, ובימים שלאחר הרעידה עמדה האוכלוסייה המקומית באופן מסודר בתורי הענק לאוטובוסים, הרכבות והטלפונים הציבוריים. בנוסף, לא נרשמה בהלה ביחס לאספקה האוזלת. מאידך, בזמן שעבר מאז הרעידה, תפקודן הלקוי של הרשויות בתיקון נזקי המשבר מעוררת ביקורת ציבורית הולכת וגוברת, המערערת את שיתוף הפעולה והאמון הציבורי בפעולות השלטון ושניהם חיוניים להתגברות על האסון הנוכחי.

הכשלים הנרחבים נוגעים לרבבות אזרחים ללא קורת גג שאינם זוכים לציוד, מזון, תרופות וחשוב מכל במזג האוויר המושלג של המחוזות הצפוניים - ביגוד ושמיכות. 24 אזרחים מתו מספר ימים לאחר שהגיעו למקומות המקלט, בשל התנאים הבעייתיים ובראשם מזג האוויר. מרבית האזורים שנפגעו ברעידה ובצונאמי אינם מחוברים לרשת החשמל, רשת הטלפון ואמצעי התחבורה השונים אינם מתפקדים.

רשות האנרגיה הממשלתית חוזרת ואומרת כי אין מחסור בדלק, אך רוב העיכובים באספקה לאזורי האסון נגרמו עקב מחסור בדלק, והתנורים במקלטי הביטחון ואזורי האיסוף עומדים ריקים מדלק, גז או כל חומר בעירה אחר. יותר מכל, המצב בו 10,000 אזרחים עדיין מוגדרים כנעדרים בתנאי מזג אוויר שלא משאירים סיכוי הישרדות רבים לאלו מהם שכן הצליחו לשרוד את שרשרת אסונות הטבע, מעלה שאלות קשות לגבי מוכנות המערכת היפנית להתמודדות עם מצב חירום לאומי.

שני סיפורים שנתקלתי בהם בימים האחרונים מדגימים את המצב הבעייתי. אמה של חברה טובה מפוקושימה שהתה מתוקף תפקידה כאחות בבית החולים פוטאבה בזמן רעידת האדמה והצונאמי. ההדרדרות שחלה באבטחת המתקן הגרעיני בפוקושימה הובילה לבידוד בית החולים בתוך רדיוס עשרת הקילומטרים המקיפים את המתקן, ויצרה מצב בו כל השוהים בבית החולים אינם יכולים לעזוב מפאת איום הקרינה הרדיואקטיבית. השוהים בבית החולים לא זכו במשך שישה ימים לקבל אספקה או פינוי מסודר ונאלצו לקפוא מקור ולהתקיים על המעט שנותר לאחר רעידת האדמה והצונאמי.

סיפור אחר נוגע לנהג בשם אינודרה, שהסיע כתבים מרשת אן בי סי למחוז איבאראקי ובדרכו חזרה נתקע ללא דלק וללא אפשרות לקבלת אספקה במשך שלושה ימים עד לחילוצו. שני מקרים אלו הם רק דוגמאות למאות אלפי אזרחים שנפגעו בשל חוסר תיאום ומוכנות מערכתית לאסון, כמו גם זמני תגובה ארוכים של הממשלה והרשויות המקומיות.

מבחינה היסטורית מזכירה ההתייחסות לניצולים את התעלמות הרשויות היפניות מניצולי הירושימה ונגסאקי, בימים שלאחר ההפצצות האטומיות. העזרה שבוששה להגיע למאות אלפי תושבי האזור שניצלו מההפצצות האטומיות שחתמו את מלחמת העולם השנייה, מהווה כתם בל יימחק על עברה של יפן מבחינתם של יפנים רבים, ובשיחות פרטיות עולה התייחסות לאוזלת ידה של הממשלה הנוכחית בהשוואה לכך.

בעת ביקור בצומת האצ'יקו המרכזית של רובע שיבויה אתמול, לא ניתן היה שלא להבחין בחברי ארגוני סטודנטים כשהם עומדים ומחלקים כרוזים בגנות תפקוד הממשלה ומציעים אלטרנטיבה לעזרה לניצולים. אוקאדה, אחד המפגינים בכיכר הסביר כי מדובר בהכנה לקראת הפגנת המונים שתערך ביום ראשון הקרוב: "המערכת רקובה מבפנים וחייבים אלטרנטיבה לטיפול הממשלתי הלקוי" טען אוקאדה, תוך שהוא וחבריו מחלקי עשרות כרוזים לעוברים ושבים בכיכר.

את ההסבר חתם אוקאדה בנפנוף כעוס של ידו וקריאה "ההפגנה זו רק ההתחלה. אנחנו נשנה את הכול כמו שהם עשו במצרים", הצהרה קיצונית ורחוקה מהמציאות הפוליטית היפנית מרחק אלפי שנות אור, המדגימה את הכעס בקרב המפגינים על אוזלת ידה של ממשלתם בימים האחרונים.