לפני שבוע הכירה צרפת במורדים כמייצגים את אזרחי לוב, והילארי קלינטון הודיעה כי במהלך מסעה למצרים ותוניסיה היא תיפגש עם נציגי המורדים. קדאפי היה על הקרשים ואמור היה להצטרף די במהרה למובארק ולבן עלי.
אבל המצב בלוב התהפך. תומכי קדאפי נטלו את היוזמה. שליט לוב, הסדאם חוסיין התורן של העולם, שב השבוע להעניק ראיונות כשהוא מקרין ביטחון עצמי רב מהאוהל המיתולוגי שלו בטריפולי. קדאפי אפילו הירשה לעצמו לאיים על המערב.
המערב, ובראשו אובאמה, אינם יכולים לאפשר לקדאפי לשרוד. הם אפילו לא יכולים להסכים היום להעברת שלטון מסודרת לבנו, סייף אל-איסלאם, שכבר אינו חביב המערב. מבחינת וושינגטון, המשך שלטונו של קדאפי מאיים על מעמדה של ארה"ב כמעצמת-על רלוונטית במזרח התיכון.
מבוכה נוספת
במטה האו"ם, עם כל הכבוד למשבר הגרעין ביפן, עמלו אתמול בריטניה וצרפת, בתמיכת הליגה הערבית, בניסיון להעביר במועצת הביטחון החלטה לסגור את המרחב האווירי מעל לוב. וושינגטון, שהיססה תחילה לתמוך בסגירת המרחב האווירי, דוחפת פתאום להצעת החלטה שתתיר לפגוע במטרות צבאיות על אדמת לוב, ובכלל זה במערכות נגד מטוסים. וושינגטון לא יכולה להרשות לעצמה מבוכה נוספת ב"אביב העמים" הערבי. אובאמה הפקיר את מובארק למען חירות העם המצרי. בשם אותו ערך הוא לא יכול היום להפקיר את העם הלובי, בטח לא למנהיג שתויג על ידי המערב כמפלצת מטורפת.
אגב, משהו מעניין מאוד קורה ב"אביב העמים" הערבי. שני משטרים מאוד עוינים זה לזה, הלובי והסעודי, עושים שימוש באותו אמצעי כדי לסכל את מחאת האזרחים: סעודיה בבחריין ומשטרו של קדאפי נגד המורדים לא מהססים להפעיל הרבה כוח. האחד לא יזיל דמעה לנוכח נפילתו של השני. אחדות העולם הערבי כבר מזמן הפכה למיתולוגית.