החתול ניטשה והעובד הזר - חלק ב'

העובד הזר הפשיט את אוולין מבגדיה, הרים אותה מכיסא הגלגלים והכניס אותה לאמבטיה. הוא פתח את המים החמים, וסיבן את גופה במקומות האינטימיים ביותר. מאמא אוולין ביקשה ממנו לסגור את הדלת, "כי בחוץ יש רוח פרצים שתעשה לי דלקת ריאות". ברגע שהוא סגר את הדלת, נשמעו קולות של כף יד קטנה על הדלת. הנקישות הקלות הפכו לשריטות, "תפתח את הדלת, אתה לא שומע שהחתול מבקש להיכנס פנימה, הוא רוצה להציץ לאישה סקסית בת 84".

סימנים של כפות רגליים קטנות בכל הבית. החתול ניטשה בדומה לאבותיו, הנמרים הגדולים, פוחד ממים. אולי משהו בגנים החתוליים, באינטואיציה שלהם, מאותת להם נמרצות: זהירות, סכנה! כנראה שזו הסיבה, שמייד כשהעובד הזר פתח שוב את המים, ניטשה נעמד צמוד לדלת, יילל והתחיל לשרוט, "רגע אחד, אני פותח לך, אין צורך לשבור את הדלת לשתיים"! ברגע שהחתול יצא החוצה, והיה לבד מחוץ למקלחת, הוא דפק שוב על הדלת. העובד הזר פתח את הדלת בעצבנות מנומסת, ניטשה נכנס, רחרח את הראש הרטוב של סבתא אוולין, קפץ לתוך האמבטיה, לקלק את המים וקפץ שוב החוצה, משאיר אחריו עקבות רטובות של כפות רגליים קטנות בכל הבית. "אני לא מאמין על החתול הזה, רק היום ניקיתי את הרצפה! סבתא אוולין, מה יהיה איתו?" - "לא נורא, איך אפשר לכעוס על החמוד הקטן?" - "חמוד?! אני כל היום רק מנקה סביבו: החול שהוא מוציא מהארגז שלו, הקקי שמסריח את כל הבית, כדורי הפרווה על הבגדים, על הספות, על השטיח, כל היום רק לכלוך הוא עושה סביבו, רק אתמול הוא שבר את האגרטל היפה שהיה על השולחן אוכל". מאמא אוולין צחקה," זה נכון, אומנם הבית מלוכלך, אבל יש חיים בבית, אתה יודע מה זה חיים? עכשיו תסיים לקלח אותי ותעשה לי תמונה יפה עם החתול. איזה אגרטל יפה הוא שבר?"

העובד הזר מרח ליפסטיק על השפתיים של סבתא אוולין, אחר כך הלביש אותה בשמלה אדומה והפעיל את הפן, "אני אעשה אותך אישה יפה" –" נו בטח, אני מעלה את התמונות האלה לפייסבוק, רק זה חסר לך! שהתמונות שלי לא ייצאו טוב" - "עכשיו רק צריך שהחתול ילך לישון ואני אשים אותו על הברכיים שלך" – "החתול אוהב את הכיסא גלגלים שלי, הוא מרגיש בו ביטחון. אין בעיה, הוא יבוא אליי תיק-תק. רוצה לראות? איפה החטיף הזה שקנינו לו? החתול אוהב את הטריט שלו, פסס פסס פסס".

אוולין העלתה לפייסבוק את התמונות שלה עם החתול ניטשה ותייגה תחת "משפחת החתוליים". היא אהבה להיכנס לפייסבוק, "כי זה כיף לעשות לייק על מה שהנכדים רושמים". פעם אחת קרה לה משהו מפתיע ומשמח במיוחד: היא גלשה בפייסבוק וניטשה הלך סביב המחשב בזנב מורם. לפתע הוא התחיל לחכך את הפרצוף שלו במסך המחשב. אוולין ליטפה אותו ואז שמה לב, שהאף של החתול מצביע על פרצוף שנראה לה מאוד מוכר, אבל היא רק לא זכרה מאיפה. "אלישע. מי זה אלישע? נו תיזכרי איזה אלישע את מכירה? אלושקה? אלושקה שלי! אוולין התרגשה כשהצליחה עכשיו לזהות את הפנים. היא שלחה לו מייל כדי לבדוק שזה אכן אותו אלושקה, שבו היא הייתה מאוהבת לפני 70 שנים בכפר הולדתה באוקראינה.

סבתא אוולין הזמינה את אלישע הביתה לארוחת ערב. ליפסטיק, שמלה אדומה, פן, סומק בלחיים ובושם צרפתי. הערב הסתיים בהצלחה והם הלכו לישון יחד, במיטה שלה. מוקדם בבוקר, העובד הזר פתח את דלת חדרה של אוולין, וראה את שניהם במיטה. אוולין חיבקה את אלישע ועל פניה היה חיוך של ילדה קטנה. כמה זמן לא ישנת מחובקת עם גבר מאמא אוולין? החתול ניטשה קפץ מהמיטה ויילל ליד קערת האוכל הריקה, "תהיה בשקט, הם עדיין ישנים". העובד הזר מילא את הקערה באוכל והתכופף ללטף את החתול. מאמא אוולין צודקת, כשיש חתול בבית - יש חיים בבית.