בין כותלי התא המבודד: מה מצפה לקצב בכלא?

המצב במדינת ישראל מצער מאוד; שר אוצר לשעבר יושב בימים אלה בבית הכלא, בקרוב יישב גם נשיא מדינה, ובהמשך – ייתכן שגם ראש ממשלה.

השאיפה של כל מפקד כלא היא ששמו יצא למרחוק כבן אדם ישר, ואף ישר יותר מהאפיפיור; לכן, במקרים רבים, כשאנשים ידועים המעוררים עניין תקשורתי נכנסים למאסר, הם אינם מקבלים יחס שווה לשאר האסירים; לרוב היחס יהיה אף מחמיר – כדי ששלטונות החוק ושירות בתי הספר לא יואשמו באפליה. כך, למעשה, בסופו של דבר, אסירים ידועים דווקא מופלים לרעה.

אחת הדוגמאות הבולטות לכך הוא אריה דרעי, אדם שהערכתי באופן אישי, שעניינו שבר את לבי. הניסיון שלי להתערב בוועדת המיון לבתי הכלא שקבעה איפה ירצה דרעי את מעצרו לא צלח. לטעמי, היה נכון יותר שדרעי ייאסר בכלא צלמון – כלא רחוק מעיני התקשורת עם אסירים נעימים למדי – המתאים לעבירות אותן ביצע. ביום המאסר עצמו, עם כניסתו לוועדת המיון, הוחלט שילך לכלא מעשיהו. באופן חד משמעי, ניתן לקבוע כי היתה כאן אפליה לרעה – בשירות בתי הסוהר פחדו שיטענו שניתן לדרעי יחס מועדף.

גם את האסיר המיועד משה קצב אני מכיר שנים רבות; מי שהיה נשיא מדינת ישראל והאזרח מספר 1 צריך עכשיו להיכנס לבית הסוהר. אני חושש שיקבלו אותו בצורה קשה מאוד ושיהיה קשה לצוות להתייחס אליו בצורה הולמת: איך אפשר להגיד לנשיא מדינה לשעבר לנקות את השירותים, לטאטא את האגף או לקחת חלק בחלוקת האוכל? לסוהרים ולמפקדים יהיה קשה לתת הוראות לאדם שבעבר עמדנו דום לפניו, הצדענו לו ונשאנו את עינינו אליו. הסוהרים הם בני אדם ומצופה מהם בכלא להצטייר כסוהרים וכג'נטלמנים. יהיה קשה מאוד מבחינתם להסתכל על משה קצב בגובה העיניים כי מדובר במישהו שהיה סמל המדינה. אדם שפגע בסמל היוקרתי של מוסד הנשיאות ולעתים אני מרגיש כאילו הוא בעצמו שבר את המנורה שבסמל המדינה.

ישיבה בכלא אינה בילוי מועדף לאף אחד, אבל כשזוכרים את העמדה ממנה הגיע קצב לכלא, אפשר להבין כי הוא כבר הפסיד הרבה מאוד, ועוד לפני הכניסה לכלא, הוא כבר נענש רבות. אם חווית הכניסה לכלא תלווה בהשפלה, הן מצד שירות בתי הסוהר והן מצד האסירים שבקרבתו, אני חושש שהוא ינסה להתאבד - תופעה ידועה אצל אנשים בעלי שם, שהיכולת שלהם להתאפק נמוכה יותר והחלק שאיבדו בחייהם מחוץ לכלא גדול יותר. בשירות בתי הסוהר מקדישים תשומת לב מיוחדת למצבו הנפשי של האסיר ובמניעת התאבדויות בין כותלי הכלא. לכן, מעניין יהיה לראות איזה פתרון ימצאו לו בשירות בתי הסוהר.

אם יתייחסו למשה קצב כמו אל אסיר רגיל מהיישוב יש סיבה טובה מאוד לחשוש לחייו. אסיר שכלוא באשמת עבירות מין מושם לרוב בתא לבד, באגף המוקדש רק לעברייני מין. אם הוא לא ישהה באגף עברייני המין, גורלו עשוי להיות רע גם כן: לרוב, אסירים באגפים אחרים, מתייחסים לעברייני מין בצורה שלילית ומתנכלים לאסירים שכאלה. עניין נוסף שצריך לקחת בחשבון, הוא המגע עם האסירים האחרים: בתקופת כהונתו כנשיא, קצב הוא שהחליט על מתן ואי מתן חנינות; ייתכן שיהיו אסירים שיראו בשהייה במחיצתו הזדמנות לנקמה. תופעת ההתאבדויות בין כתלי הכלא מקשה על שירות בתי הסוהר, לכן יש לשער כי כליאתו של משה קצב תהיה עסק יקר מאוד: סביר שיקבל חדר לבד, עם מצלמות במעגל סגור, עשרים וארבע שעות ביממה.

מטרת המאסר היא בידוד האדם מהחברה והענשתו, אבל לפעמים, במקרים מיוחדים, צריך לפתוח את הראש לרעיונות חדשים; אולי צריך שביתו של משה קצב ישמש כבית הסוהר שלו; הרי ברור כבר שהאדם הזה גמור- כספו, תהילתו וכבודו נלקחו ממנו, החשיפה התקשורתית הרבה פגעה בו, וחבריו ואנשי הציבור שלצדו נטשוהו. אמנם, החוק שווה לכולם, אבל אם בכל המקרים – לא רק במקרה של קצב – ינהגו אנשי שירות בתי הסוהר לפי החוק היבש, יהיו מרידות של אסירים בכל רחבי הארץ, ואף התאבדויות רבות. אנשי השב"ס מתעסקים יומם ולילה בשאלה איך למנוע תופעות אלו, הפתרון הכי מתקבל על הדעת הוא שינוי הענישה, בצורה בה נוכל להתאים למצבו הנפשי של כל אסיר את עונשו.