היפות והאמיצים

זה התחיל כערב זוגות לכל דבר. מצידו האחד של השולחן ישבו בני הזוג ירון וענבל, נרגשים וזוהרים רגע לפני הגמר הגדול, ומצידו האחר ישבנו אנחנו, הדס, נציגת ערוץ 10 בפגישה שתפקידה לדאוג לאינטרסים של ההפקה, ואנוכי, המספר.

הדינמיקה היתה של בילוי משותף עם עוד זוג חברים, כשלאחד הזוגות יש יותר מה להציע ולספר על מה שעבר עליו לאחרונה. רוב הזמן היה נדמה שענבל וירון הם זוג שחזר זה עתה מטיול בחו"ל עמוס בחוויות. עם זאת, לא יכולתי להתעלם מהפלירט הנעים שענבל ואני ניהלנו. יכול להיות שאני טועה, אבל נדמה לי שהיה שם משהו. גם ירון חש בזה. בשלב מסוים הוא אפילו העיר לי: "אתה כל הזמן מדבר רק איתה ושוכח אותי". היה משהו בדבריו, כמובן.

קריאת המצוקה של ירון נפלה על אוזניים קשובות. ענבל, שניחנה באינטואיציה חזקה, הציעה שהיא תצא לעשן, וכך פינתה לבן זוגה את הבמה.

האמת היא שהמוטיבציה המרכזית מבחינתי לקיום הראיון הזה היתה דווקא ירון קפלן, המשתתף הכי אניגמטי ומרגש בעונה הנוכחית של "היפה והחנון", תוכנית הריאליטי שהרימה את ערוץ 10 מהקרשים עם ממוצע עונתי של 20 אחוזי רייטינג. לכן לא ציפיתי שבמהלך הפגישה המשותפת דווקא ענבל משולמי, בת זוגו לתוכנית, תצליח להלך עלי קסם.

כן, "היפה" התגלתה כהרבה יותר יפה, אינטליגנטית ומקסימה בחיים מאיך שהיא הצטיירה בתוכנית, אף על פי שהיו לה "מעידות". למשל כשסיפרה על אח שלה שלומד רפואה. "איפה?", שאלתי בהתלהבות. "במכללה...", קיבלתי תשובה. אבל אין מה לעשות, יש לי חולשה לתימניות.

במהלך העונה הנוכחית של "היפה והחנון" פיתחתי אל ירון רגשי חיבה עזים ביותר. בעוד לשני מתחריו בגמר היה לאורך כל הדרך שריון שהגן עליהם במפגש עם המציאות - לאלכס יש את רוסיה הצארית ולאור גופה של מתאגרף - ירון היה החנון היחיד שנמצא במצב חשוף לגמרי, נטול מגננות, במצב הפגיע ביותר - מה שהפך אותו מבחינתי למתמודד האמיץ ביותר. ללא ספק האיש הכי פחות משוכלל שמופיע כרגע בטלוויזיה.

יש בו תום, והתום הזה הוא שגורם לו להיתקל במציאות, פעם אחר פעם, כמו מי שנכנס בדלת זכוכית סגורה שמובילה למרפסת. הוא חוזר ונתקע בה, ולא מבין מה לא עובד. לא לחינם שורת הסטטוס המזוהה איתו בתוכנית היא "יצא ל?57 דייטים ראשונים". ירון קפלן צמא לקשר. זו הסיבה שהוא הלך לטלוויזיה.

תגיד, 57 דייטים זה מספר אמיתי?
"כן. עשיתי רשימה. רציתי להרגיש שהשגתי משהו בדייטים האלה, אז עשיתי לי רשימה מפורטת מה היה בהם. שאני אלמד מהטעויות שלי".

ומה גילית?
(בשלב הזה הוא מביט בי ואז עובר להביט בנקודה דמיונית שנמצאת מעל שנינו וחושב ואיך לנסח תשובה) "הרבה פעמים שמתי לב שהבעיה היתה שנגעתי בבחורה יותר מדי. ראיתי שזה מאפיין חוזר".

עלית על זה לבד או שהן העירו לך?
"לפעמים העירו לי ולפעמים חשבתי שאולי בגלל זה הדייט נכשל. ואז הבנתי: אני נורא אוהב לגעת!".

אני לא בטוח שזו בעיה, למה לדעתך אתה אוהב לגעת?
"לא יודע, אבל אני עלול לעשות את זה בדייט ראשון עם בחורות שאני לא מכיר".

איפה אתה נוגע? בידיים? בכתף?
"בידיים, בכתף, בשיער...".

בשיער זה באמת יכול להיות קצת קריפי.
"זה קורה כשאין לי על מה לדבר עם הבחורה, אז אני מתחיל ללטף לה את השיער. כשיש שתיקה אני מרגיש שככה אני ממלא את החלל".

אז באיזה דייט למדת לא לעשות את זה?
"לא זוכר, אבל אני משתדל להימנע".

"היפה והחנון" חוגגת את הסטריאוטיפ של "הפרחה הישראלית" ו"הבתול האשכנזי". הקרב בין המינים מוצג פה באופן שונה מאיך שאנחנו תופסים אותו בדרך כלל. הבנות מוצגות כמין החזק והזחוח ואילו הבנים הם המין החלש וחסר הביטחון.

גם הבנים וגם הבנות בתוכנית הם אנשים שהעבירו חיים שלמים בלי לצאת מהבועה שלהם. זה התנאי הראשון להתקבל לתוכנית. לוקחים בנים נטולי כישורים חברתיים ובנות נטולות יכולת לתקשר עם מי שהוא לא בדיוק כמותן וזורקים אותם לחדר משותף - שיתמודדו.

השינוי שהריאליטי הזה יוצר אצל המשתתפים הוא היכולת שלהם להכיר בקיומו של "האחר". אלמנט מכריע ביכולת לפתח קשר מורכב. מהבחינה הזאת ענבל וירון עברו כברת דרך מרשימה. חצי שנה אחרי שהסתיימו הצילומים ואחרי שהשניים עזבו את חדרם המשותף בווילה - הם עדיין נשמעים כמו זוג ותיק שחי יחד. אפילו ההזמנה שהמלצר לוקח מהם חייבת לקבל אישור מבן הזוג.
כשענבל שואלת את המלצר אם יש אייס קפה ברד, ירון פונה אליה בפליאה: "מה, בקור הזה?". היא כמובן מנפנפת אותו ב"איזה קור, חם פה", והוא באינטונציה הכנועה הייחודית לו יאמר למלצר: "אני אקח צ'אי".

"שמת לב שאני וירון עשינו את כל הדרך בתוכנית בלי ששלחו אותנו לחדר הניפוי?", פונה אלי ענבל. "האמת היא שלא", אני עונה. "בזכותי אף אחד לא התעסק איתנו", היא אומרת, "בזכותי לא הגענו לחדר הניפוי. אני הייתי לומדת למשימות ומניעה את הכל. והוא היה פסיבי".
ירון: "לא הייתי פסיבי לגמרי".

ענבל: "ירון, אתה כן היית פסיבי לגמרי בהתחלה".
ירון: "לא הייתי פסיבי לגמרי. פשוט לא הייתי מספיק אקטיבי לטעמה".

ענבל: "אתה לא מסכים שכל ההישרדות שלנו במשחק בהתחלה היתה בזכותי?".
ירון: "אממממ... יכול להיות. אבל זה לא אומר שלא עשיתי שום דבר".

ענבל: "יש לי שאלה, אתה חושב שאם לא הייתי בת זוג שלך לא היו מדיחים אותך? היו מדיחים אותך ראשון או שני. הדינמיקה תמיד היתה שהבנים אומרים: 'יאללה, להדיח את ירון', ואז הבנות היו אומרות: 'מה פתאום, אין סיכוי שנדיח את ענבל'. לירון היה קשה מבחינה חברתית, הייתי צריכה לדחוף אותו שילך לדבר איתם".
ירון: "הייתי מדבר איתם, אבל לא כל הזמן".
ענבל: "כן, אבל אצל הבנים היה חבר'ה, וירון לא היה בחבר'ה".
ירון: "היתה לי הרגשה שכן הייתי בחבר'ה... אבל לא הייתי יכול להיות איתם כל הזמן. רציתי גם להיות קצת לבד".

ענבל: "אחרי התוכנית הבנתי את הקטע של הריאליטי: ברגע שמבודדים אותך מהסביבה שלך, הבן זוג והאנשים בווילה הופכים להיות כל העולם שלך. בגלל זה רגעי השמחה והעצבים הם לא פרופורציונליים. הכל נורא קיצוני. במצב רגיל אם הייתי פוגשת את ירון הייתי יכולה מייד אחרי זה להרים טלפון לחברה שלי ולהיקרע עליו. פה לא היתה לי האופציה, הייתי חייבת להתמודד. היו רגעים שירון היה מוציא אותי מדעתי, מוציא אותי מדעתי!".
ירון: "לא בכוונה".

ענבל: "זה מה שהיה כל כך מעצבן, הוא לא עושה את זה בכוונה. הוא היה משגע אותי. אבל אנשים בחוץ חולים על ירון. כל הזמן ניגשים אלי ואומרים לי: 'איזה מתוק הוא, איזה עדין'".
ירון: "אבל את מקבלת יותר 'לייקים' ממני".

ענבל וירון הם לכאורה הליהוק המושלם. שני הפכים. היא - קרה ושתלטנית, הוא - פסיבי וכנוע. אבל מבילוי משותף איתם עולה שההתנהלות הזו היא רק על פני השטח. בפועל ירון רק נראה חלש אבל הוא לא פראייר. הוא יודע טוב מאוד מה הוא רוצה והפסיביות שלו מתגלה ככוח.

"הוא עשוי להטעות, יש לו ביטחון", אומרת ענבל אחרי עוד פעם שהוא מבטל אותה, "הוא לא סופר אותי". היא לא תשכח לו איך ביום הראשון שלהם בווילה, אחרי שציוותו אותם לישון יחד היא חיכתה שהוא ייקח לה את המזוודות לחדר, אבל הוא דוגל באסכולה אחרת ונתן לה לסחוב אותן לבד.

ענבל (25), מזכירה בחטיבת ההשקעות של חברת הראל וסטודנטית למשפטים, לא יוצאת לדייטים, לדבריה. אם היא כבר יוצאת עם מישהו, מהניסיון שלה זה נגמר במערכת יחסים שנמשכת שנים. היו לה שלוש כאלה מגיל 16. היא הגיעה לתוכנית בשביל החוויה.

ירון (34), מתכנת בחברת היי?טק מגבעתיים, הגיע ל"היפה והחנון" אחרי שהחברים מהעבודה הקודמת אמרו לו שהוא חייב ללכת לאודישנים. הוא אמנם יוצא לדייטים וכותב סיפורים קצרים, אבל מעולם לא נחל הצלחה ממשית עם המין הנשי.

היתה לך חברה?
"היתה לי כמעט חברה".

חודשיים עם ענבל זאת מערכת היחסים הרצינית הראשונה שהיתה לך?
"אמממ... אפשר להגיד".
ענבל: "זאת הפעם הראשונה שהוא גר עם בחורה".

בירור קצר איתה מעלה שגם היא מעולם לא גרה עם חבר שלה מחוץ לבית ההורים, למרות מערכות היחסים הארוכות שניהלה.
חצי שנה אחרי הווילה הם עדיין נפגשים ומדברים בטלפון. ברור להם שהם יישארו בקשר. לפעמים אחרי פרקים הוא מתקשר לדבר. כשהיא רואה בפרקים איך הוא מדבר עליה באהבה מול המצלמה היא בוכה.

מקור הביטחון שלו ומה שלדבריו פתח אותו חברתית הוא היום שבו החל ללכת לריקודי עם אי אז בשנת 1998, כשהיה בן 21.
למה ריקודי עם?
"כי ההורים שלי היו הולכים".
אז בעצם הלכת לרקוד עם ההורים שלך?
"לא, הם עברו לרקוד במקום אחר. הם חשבו שזה יהיה מוזר לרקוד איתי".

יש בריקודי העם האלה באמת אינטראקציה מינית כמו שמספרים?
"תלוי למי, לא לכולם. תלוי באיזו גישה אתה מגיע. לי לא היה שם משהו".

בינתיים הדס, נציגת הערוץ בפגישה, מציעה שנזמין צ'ייסרים. ענבל ואני זורמים בשמחה. ירון, לעומת זאת, מסרב. עוד מעט הוא צריך לרוץ לריקודי עם והוא לא רוצה להגיע מסטול, לדבריו. אנחנו מזמינים וודקה סטולי קפואה, וירון ספק שואל ספק מקניט את ענבל למה היא מזמינה סטולי ולא וודקה יקרה יותר. "מה, את לא מזמינה גריי גוס?", הוא שוב נכנס לה בדרכו השקטה אך האגרסיבית להזמנה. ענבל לא נופלת בפח ומסבירה לו שגם סטולי זו וודקה מוצלחת. לבסוף כשהדס חוזרת עם צ'ייסרים היא מציינת שהלכנו על הטוב ביותר, על האווז האפור. ירון שמרגיש כנראה שנשאר מחוץ למסיבה מחליט להשתחרר ומזמין סיבוב משלו.

מייד אחרי שהוא שולח בלגימה אחת את הוודקה למערכת העיכול, הדס מעלה בפני השניים את הרעיון של העיתון לצילום השער הפורימי. ירון מטיל וטו חד?משמעי: "אני לא מוכן להצטלם לשער המוסף לבוש כמלכת אסתר", הוא מכריז בתקיפות, אך גם הפעם שומר על טון מעודן. ענבל, שהיתה אמורה להצטלם כקאובוי, עוד מנסה לשכנע אותו, אבל הוא לא מוכן, בצדק, כנראה, שימשיכו לתייג אותו כנשי.

"אני מודע לזה שסיגלתי לעצמי התנהגות נשית", הוא מעיד על עצמו, "אני חושב בצורה נשית. הרבה פעמים לפני שאני עושה משהו אני צריך להזכיר לעצמי בראש שאני גבר, כדי שלא אתנהג כמו אישה. אבל אני לא רוצה להופיע על העיתון כמלכת אסתר".
לגיטימי לגמרי. אבל אפרופו הצד הנשי המפותח והקושי ביצירת מערכת יחסים רצינית, העלית פעם את האפשרות שאולי אתה בכלל בעניין של גברים?

"חשבתי, אבל אני יודע בוודאות שלא. הייתי יכול להיות הומו נפלא, יש רק בעיה אחת: אני לא נמשך לבנים. פעם אפילו הלכתי עם ידידה שלי לריקודי עם במרכז הגאים לראות איך זה לרקוד גבר עם גבר, כי זה מאוד לא מקובל בריקודי עם, ושם אמרו לי שאני רוקד נורא יפה אבל רואים שאני סטרייט".

לעומת זאת, אישה עם אישה כן נתפס טבעי בריקודי עם.
ענבל: "כי בטבע האמא מניקה את הבנות שלה, זה משהו מאוד טבעי".

בשלב הזה ביחסים ביניהם ענבל מצליחה להיות מאוד מכילה בנוגע לבן זוגה הטלוויזיוני. השינוי ביחסים ביניהם, לדבריהם, התחיל ביום שבו ענבל הרשתה לו ללטף לה את השיער. בהתחלה היא נלחצה מהצורך הזה שלו, אבל עם הזמן היא למדה לקבל אותו ואז גם היתה נותנת לו לשחק עם תוספות השיער שלה. "היא היתה נותנת לי לעשות לה בייבי ליס", הוא מוסיף.
ענבל: "יש לו פטיש לשיער".

ירון: "פטיש זה משהו שגורם לך לריגוש מיני, לי יש אובססיה. אני פשוט נורא אוהב ללטף".

מאחר שאין לו תשובות מאיפה הגיעה האובססיה הזאת לשיער, אני מתחיל לשער בעצמי. אובססיה היא מנגנון חרדתי, כפייתיות כלשהי שמרגיעה את החרדה. שיער זה משהו רך ונעים. לחלק מהפעוטות יש מנהג כזה לשחק בשיער של אמא עד שהם נרדמים.

מובן שכמו בכל מפגש בין זוגות בימים אלה, אי אפשר להימנע מאזכור "האח הגדול". באופן מאוד מפתיע, הדרך שבה התגלגלה השיחה לשם עברה באובססיה של ירון לליטוף שיער. "אני נורא מקנא בג'קי שכל הזמן משחק לנופר בשיער", הוא מציע דרך חדשה לראות את הריאליטי המצליח. והוא ממשיך: "זאת גם הסיבה שאני לא אוהב את פרידה, אין לה שיער לשחק בו. גם את ליהיא אני לא כל כך מחבב כי השיער שלה נראה מאוד קשה ולא נעים".

ענבל, לעומתו, דואגת להבליט את חוסר ההתעניינות שלה בתוכנית האמורה. מבחינתה היא עוד נעלבת מזה שנופר ליכלכה על הבנות שמשתתפות ב"היפה והחנון". "לדעתי היא סתם בחורה ממורמרת", היא אומרת על נופר ומוסיפה: "היא לא היתה מתקבלת לתוכנית טהורה ואינטליגנטית כמו 'היפה והחנון'".

מורגש שיש להם גאוות יחידה כשמדובר בתוכנית האם. "יש בה טוהר", הם מסכימים ביניהם. מאוד מרגש אותם שהיא משיגה רייטינג יותר גבוה משל "הישרדות". "הרווק", לדברי ענבל, זה זוועה, "האח הגדול" - סתמית, ו"הישרדות" - כולה רוע ומניפולציות.

בין השורות אני מצליח לזהות איזשהו מדרג שיש לכוכבי ריאליטי ביחס לתוכניות ריאליטי אחרות. משהו די דומה למדרג ההתנשאות העדתית הטיפוסי, שלפיו היקים מתנשאים על הפולנים, הפולנים מתנשאים על המרוקאים, המרוקאים מתנשאים על התימנים, התימנים על הרוסים, הרוסים על היקים וחוזר חלילה.
ככה גם כוכבי "האח הגדול" מתנשאים על "היפה והחנון", כוכבי "היפה והחנון" מתנשאים על "הרווק" ועל "הישרדות", וכוכבי "הישרדות" מתנשאים על "האח הגדול".

"התוכנית גרמה לי ללמוד על עצמי", מסנגרת ענבל על תוכנית האם. "כולם אמרו לי שאני ביקורתית ואני לא ידעתי שאני כזאת. אני מסתכלת על השיער שלך. כל מי שעובר לי מול העיניים מקבל ציון. יש לי עין מאוד טובה לאנשים. אני גם מתעניינת בזה. אני קוראת שפת גוף. אני אחת שמסתכלת. רוצה להיות פליליסטית כי אני אוהבת אקשן. אני אוהבת להתנגח. חוץ מזה שאני אוהבת ערסים (צוחקת)".

בסוף היא התחילה לדבר על זה שהיא במגמת התחזקות ושהגבר האידיאלי בשבילה - להוציא את גיא זהר - הוא גבר שישמור שבת. "אני רוצה בית שומר כשרות. אם יהיה לי בעל שהולך איתי - אני מוכנה ללכת גם עם כיסוי ראש ועד הסוף".

זה נשמע כמו ריאקציה חריפה לחשיפה שלך בטלוויזיה.
"תמיד הייתי דתייה, תמיד שמרתי שבת. גם בווילה לא שברתי את השבת שלי".

אבל מצד שני הופעת בביקיני בפריים טיים.
"שכר מצווה - מצווה, ושכר עבירה - עבירה. על זה שאני שומרת שבת אני מקבלת שכר ועל זה שאני הולכת חשוף אני אקבל את מה שמגיע לי. בגדים חושפניים זה משהו שאני מאוד אוהבת ומאוד קשה לי לשנות. אבל בהחלט יש משהו בפרסום ובטלוויזיה שבאמת גרם לי להרגיש ריקנות, באופן כזה שבסופו של דבר זה לא ממלא אותי רוחנית".

לקראת סיום ירון היה חייב לרוץ לריקודי עם, יום חמישי באוניברסיטה זהו מרכז חייו. הדס הלכה איתו לכיוון החניה. לענבל, לעומת זאת, חיכתה מונית על הכביש בכיוון השני. הגשם התגבר ואיים לשבור את דלת בית הקפה שבו ישבנו. הצעתי ללוות אותה עם מטרייה שאחזיר לאחר מכן לקפה. היא קיבלה את ההצעה בחיוך. כשהגענו למונית פתחתי עבורה את הדלת, ובטרם היא גלשה פנימה, היא הסתובבה ונשקה על לחיי. "עדיין יש לי את זה", חייכתי לעצמי, "אשתי בטח היתה גאה בי".