פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      על רבנים ומכתבים: שם רע לתורה

      בעקבות פרשת התרת "האח והאחות" הממזרים על ידי הרב גורן בשנות ה-70 יצאו רבנים חרדים בקריאה להחרים אותו. עד מהרה נוסח כרוז חריף ועליו שלל חתימות, ובמרכזן עמדה חתימתו של גדול הפוסקים בארצות הברית, הרב משה פיינשטיין. באותם ימים צילצל הרב פיינשטיין לעמיתו, הרב יוסף דב סולובייצ'יק, מנהיגה הבלתי מעורער של האורתודוקסיה הציונית באמריקה ואחד מהוגי הדעות היהודים החשובים בדור האחרון.

      הוא ביקש ממנו כי יוסיף את חתימתו למכתב. "אם אתה, גדול הדור, חתום עליו", היקשה הרב סולובייצ'יק, "לשם מה יש לך צורך בחתימתי?". "פשוט מאוד", השיב הרב פיינשטיין, "כשאני חתום על הכרוז זה מחייב את כל החרדים. אבל אם אתה תחתום זה יחייב גם את כל היהודים שומרי המצוות בצפון אמריקה, גם אלה שאינם חרדים, כי אתה מקובל על כולם". לשמע התשובה חייך הרב סולובייצ'יק, והשיב: "אם הייתי חותם על כל הכרוזים שאתה חותם עליהם, גם אני לא הייתי מקובל על כולם".

      מגמת כרוזי הרבנים שניתכה עלינו באחרונה מבטאת משהו מהמתח הגואה והולך בממשק שבין הדת למדינה. כמו, להבדיל, סידרת הארי פוטר, יש לנו כבר מכתב רבנים מס' 1, ומס' 2, ומס' 3, ועוד היד נטויה.

      אכן, עיון בתוכני המכתבים ובהשלכות שיש להם על דעת הקהל, מעלה יותר מחשש כי במקום להגדיל תורה ולהאדירה, גורמים מכתבים אלה לנזק עצום ומוציאים שם רע לתורת ישראל.

      שם שמים מתחלל

      כך, למשל, המכתב התומך במשה קצב, אנס שהורשע. כל אדם שמגן, בלהיטות יתר ובחירוף נפש, על אנס שהורשע בדין, בלי שקרא את חומר הראיות ובלי שנפגש עם קורבנותיו, אינו ראוי לכך שדבריו בהקשר זה יישמעו ברצינות. אך כשהדברים יוצאים מפי רבנים, הם חמורים שבעתיים, מכיוון שהם עטופים באצטלה רוחנית המבטאת, כביכול, את דבר ה'.

      האמת, כמובן, שונה לחלוטין. תורת ישראל משווה את האנס לרוצח, ואומרת עליו, בנימה שאינה אופיינית לשאר העבירות, ש"כאשר יקום איש על רעהו ורצחו נפש כן הדבר הזה, צעקה הנערה בעיר ואין מושיע לה".

      התלמוד קובע שאדם שהורשע בדין אינו ראוי ליחס סלחני, כל עוד לא ריצה את עונשו והביע חרטה גלויה על מעשיו. יתר על כן, לפי התלמוד, במקרים מסוימים די בחשד בעלמא ש"יוצא בעיר" על אדם שעסקו עם הנשים כדי להדיחו ממשרתו. קל וחומר כאשר מדובר במי שיש נגדו הררי עדויות על מעשי אונס, מעשים מגונים והטרדות שנעשו לאורך שנים.

      חכמינו אמרו לא פעם שסייג לחוכמה - שתיקה, וציוו עלינו לעשות סייג לתורה. לנוכח כמה מ"מכתבי הרבנים" שמתפרסמים באחרונה, דומה כי ראוי לשקול ברצינות את עצתו-הוראתו של הרב אלישיב: "יש רבנים שאסור לתת להם עט".

      ואם תרצו, גם לא מיקרופון, שמא, כדברי חכמים, ישתו התלמידים מהמים הרעים, ונמצא שם שמיים מתחלל.