פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      איום גדול, הישג גדול

      רק כאשר נפתחו המכולות התבררו גודל ההישג ומידת האיום. לא עוד הברחה "רגילה" של אמצעי לחימה מהסוג שכבר ראינו, אלא הברחה איכותית שכוללת נשק "שובר שוויון". הסיוט של צה"ל וחיל הים כמעט התממש.

      קל להפליג בתיאורים מה היה קורה לו נשק כזה היה מגיע לידי ארגוני הטרור בעזה. C 704 הוא טיל חוף-ים סיני לטווח של 35 ק"מ, כלומר איום משמעותי על כל ספינה שמשייטת ברדיוס גדול הרבה מזה שאוכף את הסגר הימי על הרצועה. הוא מונחה מכ"ם, לייזר או טלוויזיה, ואפשר לשגרו גם בלי הנחיה, כלומר בלי יכולת לאיתור מוקדם.

      טיל דומה לזה ששיגר חיזבאללה ב-2006 הרג ארבעה לוחמים בספינה "חנית". הימצאו בידי ארגון פחות שקול כמו חמאס או הג'יהאד האיסלאמי הוא איום לא רק על ספינות, אלא, למשל, על מתקן הגז ים תטיס, על צינור הנפט באשקלון ועל רבים מהאינטרסים של ישראל בים התיכון.

      הטיל הזה נשלח לעזה עם תעודת משלוח איראנית. בשנה שעברה פתחה סין באיראן מפעל שמייצר את הטילים האלה, שנקראים בערבית "נאסר". רק הבוקר, כאשר ייפתחו כל המכולות, יתברר אם נאסר היה לבד, או שיש לו אחים: אמצעי לחימה מתקדמים נוספים, שנשלחו ביחד עם שלל פצצות המרגמה והטילים שכמותם ומשקלם, כך חיל הים, "דומים לאלו שנתפסו בספינה קארין איי".

      רווח ביטחוני גדול

      לכידת הספינה היתה שיאו של מבצע חובק עולם וארגונים. מאחורי השפיץ של שייטת 13 עמדו מודיעין חיל הים, אמ"ן על יחידותיו השונות והמוסד, אבל מעט מאוד מכל זה ייוודע, אם בכלל; המאמצים, המעקב, המודיעין - כל אלה יישארו חסויים, בתקווה שיועילו גם בעתיד. למערכת הביטחון ברור כי בתוך זמן קצר תתחיל איראן לחפש נתיב חדש להזרקת אמצעי לחימה לרצועה.

      עד שזה יקרה יכולה ישראל ליהנות מהמבוכה שפשתה אתמול מן הסתם בטהרן, בדמשק ובעזה. לא רק שערוותם נחשפה, אלא גם הידיעה כי הם נחדרו שוב, מבצעית ומודיעינית. ואם להאמין לדיווחים בתקשורת המצרית, זה קרה להם בימים האחרונים לא רק בים: הצבא המצרי, נטען, תקף והשמיד שיירה אחרת שהעבירה בדרך היבשה משלוח משמעותי של אמל"ח לרצועה.

      מבחינה הסברתית, סיכול הברחת הנשק מגיע בעיתוי לא מוצלח במיוחד, כאשר עיני העולם נשואות לרבבות ההרוגים ולחשש מאסון גרעיני ביפן. ברגע כזה לאף אחד אין באמת כוח לשמוע על הסיבוב המי-יודע-כמה בעימות הישראלי-פלשתיני, בעיקר כאשר במערב כבר הוחלט שהפלשתינים טובים וישראל רעה.

      ולמרות זאת, גם אם הרווח ההסברתי קטן, הרווח הביטחוני גדול. הצרה היא שמדובר בטיפה בים: למרות הסיכול המרשים יש עדיין בעזה כמות גדולה מאוד של אמצעי לחימה, שמוחזקים בשלל ידיים - שקולות יותר או פחות. וכמו האקדח מהתיאטרון שצץ במערכה הראשונה ויורה באחרונה, יודעים בישראל שגם הטיל שסוכל אתמול עלול להופיע משום מקום בעימות הבא.