פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      עדות מטוקיו: "חרדה כמו בתקופת מלחמת המפרץ"

      מדפי סופרמרקט ריקים, חרדה ציבורית גוברת, רחובות נטושים וצוותי חדשות זרים שמפלסים את דרכם בין האוכלוסיה מוכת ההלם. שליח וואלה! ליפן מדווח על היום החמישי באזור האסון

      המערכון הכי מפורסם מתקופת מלחמת המפרץ כולל את אברי גלעד, שדורש מהאזרח המודאג ארז טל, 100 שקלים תמורת סרט הדבקה. הימים האחרונים בטוקיו מזכירים מאוד את בהלת הציבור הישראלי מתקופת המלחמה לקניית מלאי ענק של חומרי איטום למיניהם, ואיסוף כפייתי של קופסאות שימורים.

      בדומה למדפי הסופרמרקטים הריקים הזכורים לי מישראל של 1991, מדפי החנויות ביפן עומדות שוממות, וכל משלוח חדש של מוצרי מזון נחטף מהמדפים לצורך הגברת המוכנות האישית במקרה של החמרת המצב. מפלס החרדה הציבורית נמצא במגמת עלייה גם בבוקר היום החמישי מאז הרעידה, כאשר אזרחים רבים עוזבים את טוקיו לטובת ערים הממוקמות במרכזו או בצדו המערבי של האי הונשו, כמו קיוטו, אוסקה או, למרבה האירוניה, הירושימה.

      הדריכות ברחבי העיר מורגשת גם בריקנות הפושה ברחובות. זוהי עיר אשר בימים כתיקונם גורמת לתל אביב, העיר ללא הפסקה, להיראות כמו כפר קטן בסיביר. גל רעידות ההמשך אינו פוסק, הדיווחים מהכור הגרעיני בפוקושימה אינם מבשרים טובות ונתונים לשינוי מתמיד, מניין ההרוגים והנעדרים עולה מדי יום ביומו, ולכל אלה מתווספת ההחלטה של ממשלת יפן לבצע הפסקות חשמל יזומות ברחבי האזורים בהם נפגעו התשתיות. כלי התקשורת מפרסמים מדי שעה את לוח הפסקות החשמל היזומות, שמטרתן למנוע עומס יתר או קריסה של משק האנרגיה באזורים אלה. השלכות הפסקות החשמל נעות משיבושים של תנועת הרכבות ברחבי טוקיו והסביבה, ועד פגיעה באספקת מים וגז באזורים בהם מערכות אלה מושפעות ממחסור בחשמל. בשל כך, נמנעו בתי עסק רבים מלפתוח את שעריהם גם במהלך יומו הראשון של שבוע העבודה, ומרבית החברות הממשלתיות והפרטיות הודיעו לעובדיהם שלא להגיע לעבודה.

      רחוב מוצף באישימאקי, צפון יפן, לאחר רעידת האדמה והצונאמי, 13 במרץ 2011 (רויטרס)
      מניין ההרוגים והנעדרים עולה מדי יום. רחוב מוצף באישימאקי, צפון יפן. (צילום: רויטרס)

      לתוך העיר הנדמית כריקה זרמו בימים האחרונים צוותי חילוץ ועזרה מכל העולם. צוותי החדשות שנתאספו מכל קצוות תבל נתקלו בקשיים באספקה בסיסית או במציאת אמצעי תחבורה, משום שרוב המכוניות כבר נשכרו ביום הראשון אחרי הרעידה בידי יפנים שרצו להגיע לביתם על אף הרכבות המשותקות. פגשתי את רוב ואודרי, שניהם מרשת טלוויזיה אמריקאית בולטת, כשהם תרים באזור שינג'וקו אחר מים, גנרטורים וג'ריקנים לדלק, שלושה מוצרים כמעט בלתי אפשריים למציאה במציאות הנוכחית. לבעיית האספקה נלווה פחד מהלא נודע, תחושה שיכולה להדמות לישיבה במקלטים בזמן מלחמת המפרץ תוך חשש מפני נשק ביולוגי או כימי, שניהם בלתי נראים ובעלי השפעה הרסנית.

      "זה השלישי שאני מסקר", סיפר רוב, "בוגר" גלי הצונאמי ההרסניים בתאילנד ובאינדונזיה. לדבריו, ההבדל הגדול הפעם נמצא בחוסר הוודאות הנוגעת למצב הכור הגרעיני. "עם מים ואדמה אנחנו יכולים להסתדר", אמרה אודרי. "אך הבעיה נמצאת באוויר ובחומרים המסוכנים שהוא יכול להכיל". היא מיהרה, עם זאת, להוסיף בחיוך כי זה לא מה שימנע ממנה לעלות צפונה לכיוון פוקושימה, משום ש"אלה הם הרגעים המעניינים בחיים". מצאתי את עצמי מסכים איתה, וקבענו להיפגש בפעם הבאה שהשניים יגיעו לישראל. במציאות המזרח תיכונית, זה יכול להיות מהר מאוד.