בימים אלה עוברת יפן את אחת התקופות הקשות שידעה בעידן המודרני. בזמן כתיבת שורות אלה, האירוע שהחל ברעידת אדמה עוצמתית עדיין לא הסתיים ובוודאי שמוקדם לקבוע את מימדי האסון שעבר על המדינה. אחת השאלות המרכזיות המעסיקות את העולם לנוכח הדיווחים השוטפים מיפן היא כיצד תשתקם מדינה זו ובאיזה קצב זה עשוי ויכול לקרות. במסגרת זו, רבים מציינים את אופיו של העם היפני כמרכיב מרכזי ביכולת המדינה להתגבר במהירות על האסון. האם באמת "אופיו של העם היפני" הוא זה שיסייע ליפן, או שמא ראוי לשים את הדגש על גורמים אחרים בהקשר זה?
מי שסבור שבאמצעות הבנת "ייחודיותו של העם היפני" ניתן להסביר אירועים היסטוריים, מסתכן באימוץ גישה אנכרוניסטית המזכירה את האופן בו תפסו החוקרים והפרשנים המערביים את יפן ותושביה בתקופה של אחרי המלחמה באוקיינוס השקט, ועד שנות השמונים של המאה הקודמת. יפן נתפסה אז כמודל לחיקוי בהקשרים של כלכלה צמחת, מוסר עבודה גבוה, ושיעורי פשע נמוכים, ורבים ראו ב"אופי היפני" גורם מפתח בהצלחות אלה. יתר על כן, זר המסתובב ביפן סביר כי יתרשם מאופני ומנורמות התנהגות השונים מאלה אליהם הוא רגיל.
יחד עם זאת, מבט מעמיק יותר על ההיסטוריה המודרנית של יפן חושף תרבות פוליטית דינמית ותוססת בה יפנים רבים לא התנהגו בהתאם לדימוי שנוצר לגביהם. הפגנות מחאה מצד ארגונים חברתיים, התנהלות שנויה במחלוקת מצד הרשויות בזמנים של משברים מקומיים (למשל, סביב האסונות הסביבתיים בשנות ה-50 וה-60 ובזמן רעידת האדמה בקובה ב-1995), מגוון של שערוריות פוליטיות, שינויים בדפוסי העבודה כל אלה ועוד מלמדים שאסור להשתעבד לדימוי התרבותי על פיו האופי היפני מאופיין בצייתנות, בשאיפה לקונצנזוס, במחויבות הדדית, באיפוק, ובנטייה לקולקטיביזם. באותה מידה אל לנו לייחס ליפנים תכונות ייחודיות של יכולת התמודדות ושיקום לאחר משברים. מבט חטוף בהיסטוריות של אומות אחרות מלמד כי סוג כזה של התמודדות הוא תכונה אנושית-אוניברסלית.
אל תפספס
קודם כל בני אדם, רק אחר כך יפנים
בשנות השמונים צמחה במערב ספרות ביקורתית ביותר כלפי יפן, וזו הבליטה את מה שכותביה תפסו כאלמנטים השליליים בחברה זו. ההתנגשות בין גישה שלילית-קיצונית זו לבין הגישה הקיצונית-אוהדת שקדמה לה בה נשזרו הסברים תרבותיים גורפים חידדה את הצורך לנתח את הנעשה ביפן באופן זהיר, שיטתי, ומעמיק יותר. היפנים הם קודם כל בני אדם ורק אחר כך הם יפנים, כתב פעם אחד מחוקרי יפן. כך, כאשר נבחן בעתיד כיצד הגיבה יפן לאסון הנוכחי (ואנו עדיין בשלב מוקדם מידי מכדי לעשות זאת), יהיה עלינו לנתח את אופני פעולתם של השחקנים הפוליטיים והחברתיים המוגדרים תחת הנסיבות המוגדרות, וזאת תוך התייחסות עניינית לתהליכים ולגורמים היסטוריים שונים. ליפן, בדיוק כמו לכל אומה אחרת, יש היסטוריה ותרבות ייחודיות, אבל אין משמעות הדבר כי אנו מסוגלים להצביע באופן ברור על "אופי יפני". לא רק שההיצמדות להסבר פסיכו-תרבותי או פסיכו-היסטורי גורף לא תתרום לניסיון שלנו להבין את האירוע הנוכחי, אלא שהיא אף עלולה להוות מכשול אמיתי במסגרתו של ניסיון זה.
* ד"ר גיא פודולר הוא מומחה לקוריאה ויפן מהחוג ללימודי אסיה באוניברסיטת חיפה.