הרצח המתועב של הורים ושלושת ילדיהם באיתמר עלול להיות אות להתחדשות האלימות בגדה המערבית, ויוכל להיות גם אירוע שלא יהיה לו המשך. כמה מראשי המתנחלים כבר הסיקו מסקנות מדיניות וקראו להפסיק כל קשר מדיני עם ראשי הרשות הפלשתינית, לשים קץ לתיאום עם גורמי הביטחון ברשות ולהחזיר את המחסומים שפונו בחודשים האחרונים בגדה המערבית. זה בדיוק מה שמבצעי הרצח רצו: להסיג לאחור את מה שקרה בשנים האחרונות - רגיעה ביטחונית, הקלות מסוימות בחיי היומיום בגדה ונורמליזציה חלקית, שהם, הקיצונים, רואים בה קללה.
אסור לשחק לידיהם. לישראל לא יהיה בן שיח פרגמטי יותר ומתנגד יותר לאלימות מאשר הצמד מחמוד עבאס וסלאם פיאד. נכון, לא אהבנו את הגינויים שלהם והיינו מצפים מהם לגינוי חריף יותר לרצח הנורא הזה, אבל הם גם גינו וגם סייעו בניסיונות לאתר את מי שביצעו אותו. הם אינם פרו-ישראלים אלא פלשתינים לאומיים, הרואים בחיים לצידנו את האינטרס של עמם. בעירה בשטחים היא הדבר האחרון שהם רוצים בו כאשר הם בונים את מוסדות המדינה הפלשתינית שבדרך, ומבקשים את אהדת העולם. בסופו של דבר, זהו גם האינטרס שלנו.
צריך, כמובן, לעשות מאמץ כדי לאתר את מבצעי הרצח המזעזע, וצריך לעשות זאת עם הגורמים הפלשתיניים. צריך להסביר למבקרי ההקלות בשטחים כי דווקא בתקופת ההקלות היה שקט בגדה, וכי המרצחים באיתמר לא היו עומדים בתור במחסום חווארה גם אילו הוא היה מאויש.
מה בין רצח לבנייה?
איש אינו יכול להיות בטוח שניתן למנוע התפרצות אלימה בגדה. רבבות פלשתינים הביעו, בפייסבוק, תמיכה בפריצתה של אינתיפאדה שלישית. גל המרי בעולם הערבי עושה את שלו, הקיפאון המדיני המוחלט תורם את חלקו; חוסר שביעות הרצון מן הקרע הפנים-פלשתיני רק מגביר את חוסר הנחת. ייתכן, חלילה, שחידוש האלימות לא יימנע גם אם ישראל תתאפק. אבל תפקידה של המנהיגות, ברגע זה, הוא לעמוד מול כל התביעות להגברת הבנייה בהתנחלויות ולהפסקת שיתופי הפעולה וההקלות בשטחים כדי למנוע הבערת אש גדולה שאיש לא יידע לכבותה.
החלטת הממשלה לאשר בנייה של כמה מאות יחידות דיור בגדה היא תגובה צפויה ומוטעית. האישור רק מחזק את התחושה שלפיה ההתנחלות היא העונש לפלשתינים.
והרי מה הקשר בין הרצח ובין הבנייה? האם עוד בנייה בהתנחלויות תחזיר לחיים את הילדים הקטנים שחייהם נקטעו בשנתם? האם הבנייה תשפר את מעמדה המדיני של ישראל מול העולם המאוחד כולו בהתנגדות נחרצת לבנייה בשטחים? האם הבנייה בכלל תספק את הקיצונים מקרב המתנחלים, הדורשים לספח את הגדה ולבנות על כל גבעה ותחת כל עץ רענן?
מישהו בירושלים חייב לשבת עם עצמו ולהחליט לאן הוא הולך, ולשאול את עצמו אם ההחלטות המתקבלות מובילות אל המטרה הראויה, או להפך מכך. גם ברגעים המרתיחים ביותר חייבת להיות תגובה שקולה. אויבינו ממתינים לתגובות הבלתי שקולות שלנו.