ניטשה והעובד הזר - פרק א'

החתול ניטשה היה סגור בתוך פח הזבל הירוק כבר 7 שעות ארוכות. הפח היה חשוך לחלוטין וניטשה העדיף להסתתר בפנים כי בחוץ ירד גשם מזה שלושה ימים. ניטשה שומע שעכשיו דפיקות הגשם על הפח נחלשו והוא רוצה לצאת החוצה, מבקש לנשום אוויר רענן. החתול קפץ בניסיון לצאת החוצה, אבל זה היה ניסיון כושל, הראש נתקע במכסה הפח והציפורניים החליקו על הדפנות הפנימיות. הראש קצת נפגע והחתול ליקק את ידו והעביר אותה שוב ושוב סביב הראש הפגוע. הוא לקח נשימה, הרים את הזנב וניתר פעם שנייה, הפעם הצליח לנעוץ את הציפורניים בקצה הפח ולדחוף את הראש החוצה. החתול הוציא את הידיים ואת החזה מחוץ לפח ועצר לנשום את האוויר הנקי, הוא רצה לקפוץ בחזרה לרחוב, אבל אז קלט את הרוח האדירה שנשבה בחוץ, רוח קפואה שחדרה מבעד לפרווה. ניטשה הרגיש שהרוח דוקרת לו את הגוף, הוא ראה חתול רטוב ורועד מקור, מכונס בתוך עצמו ולא זז. אולי עדיף להיכנס פנימה, חשב החתול, אומנם בפנים חשוך ומחניק אבל לפחות יבש וחמים וגם יש מעט אוכל, ניטשה הסיר את הידיים מהמכסה והכניס את הראש פנימה, חזרה לתוך הפח.

ניטשה מרחרח את תכולת הפח, פותח וסוגר את הנחיריים, מרים זנב ועובר מפריט אחד לשני. הוא נוגע עם יד אחת בבקבוק קולה לא סגור, הוא מגלגל את הבקבוק, עד שמעט נוזל שחור שהיה בתוכו נוזל החוצה. הקולה מרטיבה דובי זרוק שהיה שם, החתול נושך את הדובי ואז מלקק אותו במקומות הדביקים. דברים נוספים שהחתול מצא בפח ושיחק איתם: קופסת שימורים של זיתים, קליפות של גרעינים מלוחים, עיתונים ישנים, שניטשה מגרד עליהם את הציפורניים, טופס לוטו עם שני מספרים נכונים שלא זכה בכלום, משחת שיניים שניטשה לוחץ עליה ויוצא מהפקק עוד קצת נוזל לבן, עגבנייה אחת מרקיבה, בדלי סיגריות, קופסת קורנפלקס שהחתול ניסה להיכנס לתוכה להתחמם, מסמכים מהבנק על פק"מ ועו"ש שהחתול לא מבין בהם כלום וגם שברי זכוכית, שהוא כמעט נחתך מהם בגלל החשוך. ניטשה התעייף ונרדם.

בחלום, החתול מכניס את הראש מתחת למים ועוקב בדריכות אחרי תנועת הדגים הרבים. לתפוס את הדגים, לתפוס את הדגים, הוא פותח את הפה ונוגס בדג כתום. הוא נהנה לראות איך הידיים והרגליים נעות בקלילות רבה במים. הים צלול וניטשה רואה דגים צבעוניים שוחים בכחול העמוק ורודף אחריהם עם פה פתוח ומנסה לנשוך אותם ולנעוץ בהם את ציפורניו החדות. זה דבר קצת מוזר שהחתול חולם על ים כחול ועמוק, במיוחד כשהחתול ניטשה אף פעם בחייו לא ראה ים! ולא ידע מאיפה באים הדגים, אבל זוהי לא הפעם הראשונה שהוא חולם על דגים בים. אור שמש חזק חודר לתוך המים שהפכו ללבנים, דגים גדולים נופלים על הראש ודוחפים אותו עמוק לתוך הים, הוא נחנק ולא יכול לנשום, הוא מנסה לעלות למעלה לנשום אויר. אלה לא דגים גדולים שנופלים מהשמיים, זה זבל כבד שזורק השכן.

החתול מזנק מחוץ לפח שהיה עכשיו פתוח. השכן נבהל מקפיצת החתול ואחר כך מרגיש רע עם עצמו, כי זרק זבל על חתול. ניטשה מנער מעליו את שאריות הזבל והשכן מתנצל, "I'm sorry", הוא אומר, “מסכן שלי, לא התכוונתי”, ניטשה נעמד תחתיו ומיילל, השכן מתכופף ללטף את החתול, אבל ניטשה מממשיך ליילל ולא נרגע. מה יעזרו עכשיו ליטופים? הוא דורש מינימום של אוכל כפיצוי! "פסס פסס, בואי חתולה, קם ווית' מי ליטל קאט", אומר השכן בחצי-עברית-חצי-אנגלית במבטא פיליפיני. "קם ווית' מי לסבתא אוולין, סבתא אוהבת חתולים מאוד. היא אוהבת חיות מאוד מאוד. בואי ננקה אותך". ניטשה ממצמץ ומסכים להצעה. הפיליפיני עלה קומה וניטשה מקפץ אחריו במדרגות, הפיליפיני עולה עוד קומה וניטשה עולה אחריו בצעדים מדודים שומר על מרחק, כמו נהג זהיר הפוחד מתאונה. הפיליפיני פותח את הדלת וצועק לתוך הבית, "מאמא אוולין! יש לנו אורחת"! ניטשה צועד פנימה, בתקווה לקבל דג טעים.