"מוסיקה מזרחית זה זבל שהשטן לא ברא", כך התבטא הזמר המפורסם יהורם גאון בראיון בעיתון סטודנטים של שלוחת האוניברסיטה באריאל, ועורר סערה ציבורית. גאון תקף את הזמר המזרחי וכינה אותו "אסון טבע". הוא יצא נגד העברית העילגת, השגיאות והחזרתיות במוטיבים המוסיקליים. אמנם גאון סייג את דבריו וציין לטובה את שירי אביהו מדינה ושלמה בר, אך עם זאת הדגיש כי "הרוב זה בושה לאינטליגנציה. אני מייחל לרגע שכבר יעבור הגל העכור הזה ויפנה את מקומו לאיכות".
גאון מצטרף בדבריו אלה לשורה של יוצרים שיוצאים בפומבי נגד המוסיקה והתרבות המזרחית, ובהם חוה אלברשטיין, שלום חנוך, המשורר נתן זך, מנחם בן ועוד. לכאורה לא צריכה להיות בעיה עם ההעדפות האישיות של אמנים ואישי ציבור שכאלה, אבל קשה להתעלם מהשאלה המזרחית העולה ומבצבצת בינות לשורות.
הניסיון לחסל את היוקרה של המוסיקה המזרחית קורה בזמן שהיא מגיעה, סוף סוף, אל מעמדה השוויוני בתרבות. אחרי שנים של הדרה והתכחשות לאחד מהזרמים המרכזיים בתרבות הישראלית - מגיעה המוסיקה המזרחית בשנים האחרונות קרוב מאוד למרכז הקאנון. אמנם עדיין אין ייצוג שוויוני של זמרים בכל המחלקות, ועדיין קיימת מחלקה מיוחדת ל"מוסיקה מזרחית", שעומדת לעיתים מול "המוסיקה הישראלית", אבל באופן כללי אפשר להאזין לרב-תרבותיות כאשר היא מבצבצת.
הייצוג של המוסיקה המזרחית מאיים
הייצוג של המוסיקה המזרחית כנראה מאיים על יהורם גאון. מדוע דווקא גאון, שבא ממשפחה ספרדית, יוצא נגד המוסיקה העממית והכה אהובה, מגוונת ואהודה? אולי כי אחת מהדרכים לצייר את עצמך כאליטה היא ההתנערות מהעמך ומטעמו המוסיקלי. והרי דווקא גאון קיבל את משבצת ה"מזרחי" בתוכנית הטלוויזיה המצליחה "קרובים קרובים" שכתבו ב. מיכאל ואפרים סידון.
אחרי ההתבטאות של גאון חזינו בגל של ראיונות בתקשורת שחזרו על אותן עמדות. אבל המוסיקה המזרחית היא רק חיל החלוץ לשוויון. הייצוג הנפלא של הזמר הים-תיכוני בתרבות לא קרוב לייצוג של מזרחים באקדמיה. על פי מחקר שנערך בשנים האחרונות בסגל האוניברסיטאי, רק תשעה אחוזים מהמרצים הם מזרחים ומזרחיות. לכן, במקום שגאון יבין את החשיבות בשילוב רב-תרבותי, הוא שוב מחזיר אותנו אחורה. איני מבין מדוע הוא יוצא נגד אותם המונים שנגזלה מהם האפשרות להיכנס לאוניברסיטה, אבל נשארה בידם היכולת להחליט על הזמר האהוב עליהם.
נראה שיצטרך לעבור עוד דור שלם בחברה הישראלית עד שנראה שינוי.