קשה להיות נשיא ארה"ב. מצד אחד אתה מלך העולם, אבל מצד שני אתה מתנהל ממערכת בחירות אחת לאחרת. כל שנתיים בחירות. פעם לנשיאות ופעם לבית הנבחרים. בקצב שכזה לא יכול הנשיא לאבד את הקשר עם הבוחרים. לעומת זאת, הבוחרים יכולים לאבד את הקשר איתו.
ניוט גינגריץ' טרם הודיע רשמית על מועמדותו לנשיאות. חוץ מזה הוא עשה הכל. אסף תורמים, הקים אתר חדש ואף הודיע מה צריך לעשות הנשיא הבא ביום שאחרי. אם מישהו חושב שישראל מאבדת גובה בוושינגטון, גינגריץ' בא לעדכן: נושא החוץ היחיד שהעלה השבוע היה ההכרה בירושלים כבירתה של ישראל.
אבל גינגריץ' גם יודע היטב שמאוד קשה לגבור על נשיא, ובטח על אובאמה שהבטיח הרים וגבעות. כדי להגיע לפסגות שהוא מציע הוא מן הסתם יבקש מהעם עוד ארבע שנים. גינגריץ', או כל מועמד רפובליקני אחר, מעודד מתוצאות בחירות אמצע הקדנציה בנובמבר, יציע לאמריקנים לחזור להיות אמריקנים.
ירש את קנדי לאחר הרצח
יו"ר בית הנבחרים לשעבר הוא היסטוריון בהשכלתו. זה עוזר לו לזכור שלא קל לנצח נשיא מכהן: ויליאם האוורד טאפט (1913-1909), הרברט הובר (1933-1929), ג'ימי קרטר (1981-1977) וג'ורג' הרברט ווקר בוש (1993-1989) היו מהבודדים ב-100 השנים האחרונות שלא השכילו לשחזר את הישגם במערכת הבחירות הראשונה. היה גם ג'ראלד פורד (1977-1974), אבל הוא רק ירש את ניקסון ומעולם לא ניצח בבחירות לנשיאות, מה שלא הפריע לו להיכנס לגלריה האלמותית.
והיה עוד אחד שכמעט שכחנו, לינדון ג'ונסון. הוא ירש את קנדי לאחר הרצח, ניצח בגדול בבחירות 1964 אך צנח בסקרים עד כדי כך שלא הציג את מועמדותו פעם נוספת. גם אובאמה צנח בסקרים, גם אובאמה איבד הרבה מהקסם, אבל הוא רחוק מאוד ממצבו של ג'ונסון.
המפלגה הרפובליקנית לא ציפתה לרנסנס כל כך מהיר אחרי תופעת אובאמה ב-2008. הבחירות לנשיאות היו אמורות להיות מחוץ לתחום מבחינת השמרנים עד 2016, אבל פתאום 2012 הופך, כך מקווים הרפובליקנים, לתאריך יעד מאוד ריאלי.
הרפובליקנים מחממים מנועים. ניוט גינגריץ' מקווה בקרוב להמריא. כל מועמד שנושא עימו את ירושלים בתא המטען זכאי לאיחולי הצלחה.