שביתת העובדים הסוציאליים הצליחה להשכיח לרגע את הבעיה החברתית האמיתית שרובצת מתחת לפני השטח. לרגע אחד אפשר היה לחשוב בתחילת השבוע שכל מה שצריך לעשות הוא להוסיף צ'ק שמן על חשבון משלם המיסים לעובדי הרווחה - והבעיות החברתיות ייפתרו. אלא שיש בעיה סופר-חברתית, שטיפול יסודי שלה יעשה שינוי חברתי משמעותי בהרבה: מחירי הנדל"ן.
סוף סוף נופל האסימון במקומות הנכונים - טיפול במחירי הדיור הוא הבעיה החברתית החמורה ביותר. טיפול בבעיה הזו שקול לעוד כמה חטיבות של עובדות סוציאליות. כשעשרות אלפי זוגות צעירים צריכים לשלם אלפי שקלים על משכנתא חונקת או דמי שכירות מדי חודש - בתקופות שבהן הריבית עדיין נמוכה ואין אבטלה - ברור שזו פצצת זמן מתקתקת.
כבר היום מחירי הנדל"ן הם מכה קשה, וטיפול בהם הוא הדבר העיקרי שהממשלה יכולה לעשות בכל גלי ההתייקרויות שפוקדים אותנו. יכולה לעשות - ועושה. כלל הצעדים האחרונים החלו לתת אותות, הם בלמו במידה מסוימת את הזינוקים המהירים. אבל קצב ההתייקרות נותר גבוה. ובכלל, המחירים גבוהים מדי, צריך פשוט להוריד אותם.
טוב שנתניהו הכריז על הוועדות האלה. צריך לרוץ קדימה, אבל זה לא הולך להיות פשוט. המאבק הזה יהיה קשה. משתתפים בו מגוון לוחמנים מקצועיים שמתמחים בסרבול תהליכים ובתקיעת כל יוזמה שנועדה להקל על הציבור. הם כמו נבגים חברתיים - קמים לתחייה רק תחת האור של אולמות הדיונים של הוועדות או בתי המשפט. ארגונים ירוקים, פילוסופים של השמאל הרדיקלי, המתנגדים הסדרתיים, המערערים המקצועיים ועוד סידרה ארוכה של ביורוקרטים.
הם עומדים לקום ולהגן על ההליך ה"מפואר" של תכנון הבנייה שקיים בארץ. ב-60 שנים בנינו פה יותר ועדות ממה שהמוח של פרנץ קפקא היה מסוגל להגות. הפכנו לעקומים יותר מהאימפריה העות'מאנית.
הוועדות לדיור לאומי יהיו אולי זריקת אדרנלין הכרחית למערכת גוועת, עזרה מהירה למצוקה הנוראה שהולכת ומתפתחת בעניין ענף המגורים. אבל התוכנית הזאת לא יכולה להחליף את המהות - מגה-רפורמה בענף התכנון והבנייה. זו עדיין המשימה הלאומית ארוכת הטווח שתעלה אותנו למסלול מתוקן.