יבול האירועים לכבוד יום האשה הבינלאומי, החוגג את שנתו ה-100, מעיד כאלף עדים על ההצלחות של התנועה הפמיניסטית בישראל. הכנסים האקדמיים, הדיונים הציבוריים, תערוכות האמנות, הקרנות הסרטים, הכתבות בעתונות, ותוכניות הטלוויזיה והרדיו כולם מלמדים לא רק על עושר החשיבה והעשייה הפמיניסטיות בישראל, אלא גם על חלחול התובנות הפמיניסטיות למוסדות החברתיים המרכזיים. העיסוק בהבניות מגדריות, באפליית נשים ובהדרתן ממוקדי כוח, ובקולן הייחודי של נשים ממגזרים שונים, לא נתפס עוד כעיסוק של שורפות חזיות ממורמרות, אלא כתרומה מכרעת לקידום חזון של חברה שוויונית והוגנת.
במלאת 100 שנים ליום האשה הבינלאומי, אני מציעה להגדיר את 100 השנים הבאות כתקופה שבה הפמיניזם יפנה לגברים. ההצעה הזו לא באה לאור שביעות רצון ממעמדן החברתי של נשים. נשים עדיין מופלות לרעה בשוק העבודה בשכר, עבודות הבית עדיין שקופות ולא מתוגמלות, ייצוגן של נשים בעמדות כוח עוד רחוק משיעורן באוכלוסייה, ונשים עדיין נרצחות, נאנסות, ומוטרדות, בשל היותן נשים. הקריאה לפמיניזם לפנות לגברים נובעת מכך שאחרי 100 שנים ויותר של פמיניזם, נשים יודעות מה הן רוצות. נשים רוצות גם וגם גם עצמאות כלכלית וגם יחסי אהבה ותלות רגשית, גם עבודה מעניינת ומתגמלת מחוץ לבית וגם זמן לחיי משפחה משמעותיים, גם עוצמה להביע ולממש את דעותיהן ורצונותיהן וגם רכות דואגת ומטפלת באחרים. הבעיה היא שאין להן פרטנרים מספיקים ומספקים בקרב הגברים.
מה הגברים עוד לא הבינו?
הגברים עוד לא הבינו איזה מחיר הם משלמים בגין הסדר החברתי הפטריארכלי. רבים מהם עוד חושבים שתרבות המאצ'ו פועלת לטובתם ולא רואים איך מגוון אופני חיים נחסם בפניהם. החל מהילד הקטן שלא מורשה ללמוד בלט, דרך הבחור הצעיר שלא יכול לגלות לחבריו שהוא לא רוצה להיות חייל קרבי, וכלה באב הטרי שלא מקבל לגיטימציה מהמעביד להיות אב פעיל בחיי ילדו - גברים משלמים מחיר בגין הבניית הגבריות במונחים אינדיבידואליסטים, תחרותיים וכוחניים.
בלי פרטנרים בקרב הגברים, המהפכה הפמיניסטית תיתקע. החזון כבר ברור ורוב הנשים אימצו אותו גם אם הן מסרבות לכנות את עצמן פמיניסטיות. עכשו הגיע הזמן להסביר לגברים שהם חייבים להצטרף למעגל הפמיניסטי, לא למען הנשים אלא למען עצמם. הוגות ופעילות פמיניסטיות צריכות לטכס עצה, עם מעט הגברים הפמיניסטים בסביבה, כיצד מתחילים לחשוב פמיניסטית על גברים, אל גברים ולמען גברים. רק אם נצליח לשכנע שפמיניזם רלוונטי לגברים נוכל להתקדם אל עבר חזון א-מגדרי, שבו נשים וגברים יהיו חופשיים לעצב את הביוגרפיות האישיות, המשפחתיות והפוליטיות שלהן/ם.
* עו"ד דפנה הקר היא בוגרת תוכנית המשפטנים של הקרן החדשה לישראל ומרצה בכירה בפקולטה למשפטים ובתוכנית ללימודי נשים ומגדר באוניברסיטת תל-אביב