ברוורמן מוותר: ההפסד שלנו

עוזי ברעם

לפני חודשיים פגשתי באדם מרשים. איש שמילא שליחויות חשובות מטעם המדינה. נואם כריזמטי ורהוט. דיברנו על נושאים שונים, וכאשר הצעתי לו להשתלב בחיים הפוליטיים, אולי אפילו במפלגת העבודה, הוא ענה לי בנחרצות "לא אעשה זאת. הפוליטיקה הישראלית אינה מקום לאנשים כמוני. היא במה למקצוענים פוליטיים".

האומנם?

ביני לבין עצמי חשבתי שהוא טועה. האם לא הפכו אריאל שרון ויצחק רבין לראשי ממשלה בלי שגדלו בערוגות הפוליטיות? וכי ניתן להתעלם מטומי לפיד, שהוביל מפלגה להישג מרשים אחרי שבא מן העיתונות ואף הצליח להגשים חלק מהעקרונות של תנועתו (עד שכשל מחוסר רלוונטיות)? הסתלקותו של אבישי ברוורמן מהתמודדות על ראשות מפלגת העבודה מעידה שיש אמת בדברי האיש שבו פגשתי. שהרי אלמלא נעתר אבישי ברוורמן להפצרות של עמיר פרץ וחבריו להיכנס לשורות מפלגת העבודה ב-2006, יכול היה להמשיך בקריירה המוצלחת שלו באוניברסיטת בן-גוריון ולהמשיך לבנותה כמתחרה ראויה לאוניברסיטאות הגדולות והוותיקות.

לו עשה כך, יש להניח שבמשבר המנהיגות הקיים היום היו העיניים מופנות אליו בבקשה שיבוא להנהיג את מפלגת העבודה. אבל ברוורמן נכנס לפוליטיקה כשביקשו ממנו ופעל לפי חוקי המשחק. וככל שפעל יותר לפי חוקי המשחק - כך ירדו מניותיו. תקופת כהונתו כשר לענייני מיעוטים סתמה את הגולל על הקריירה המנהיגותית שלו.

האיש כמשל

לברוורמן קדמו אחרים, ובהם יגאל ידין, המצביא המהולל והארכיאולוג החשוב, אשר ניאות ב-1977 להיכנס לחיים הפוליטיים, הקים את ד"ש, זכה עימה להישג אלקטורלי נכבד, נכנס לממשלת בגין כסגן ראש ממשלה ושם נמוג כלא היה.

מצב זה עומד בסתירה למרכיב חשוב בדמוקרטיה הישראלית - אפשרות לכניסת נושאי דגל חדשים שיבואו מחוץ לפוליטיקה ויגאלו את מדינת ישראל מהשיממון, מהבינוניות ומהיהירות.

לא ברור אם העולם הפוליטי ואילוציו הם שמביאים את האנשים הטובים, שהמריאו בקריירות קודמות מחוץ לפוליטיקה, לכישלון כשהם מצטרפים אליה? או שמא הבמה הציבורית הוציאה לאוויר את האישיות האמיתית שהסתתרה בתוך תדמית מבטיחה?

בעומק ליבי אני יודע שלו נשאר ברוורמן בבאר שבע, הייתי בין הבאים אליו בתקווה שייאות להצטרף לפוליטיקה ולעמוד בראש המחנה. כיום אני חושב אחרת. ואיני יודע אם האיש ברוורמן כשל, או שמא החיים הפוליטיים בתוך מפלגה מרוסקת הביאו לעיוות אישיותו ולהכבדה על יישום יכולותיו.

איני סבור שסיפורו של ברוורמן הוא חד-פעמי. הוא מהווה משל לקושי של אנשים טובים להצטרף לפוליטיקה, ומשל לכישלון האמונה התמימה כי "למען פוליטיקה אחרת דרושים אנשים אחרים". כי כש"האחרים" מצטרפים לפוליטיקה הישראלית רובם כורעים-נופלים ומותירים את הבמה לאלו שאינם טובים יותר באישיותם אבל נטועים יותר בהוויה הפוליטית. לא בטוח שמדינת ישראל והפוליטיקה הישראלית יוצאות נשכרות מכישלונו של ברוורמן - לא האיש עצמו אלא המשל שהוא מייצג.

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    לוגו - פיקוד העורףפיקוד העורף

    התרעות פיקוד העורף

      walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully