ניטשה בעיר הגדולה

ניטשה והחתונה שלא הייתה

בחמישי בבוקר ניטשה טייל בסביבת קפה תל אביבי, רדף אחר פרפר, התעמת עם עורב, ובלי להתכוון הציל זוג צעיר מטעות חייו. בסופו של יום, הוא גם היה שיעור מצוין בהיסטוריה ופסיכולוגי

  • חתולים
עובד אלחליבי
"לא מאמין שעמדתי להתחתן עם האישה הזאת" (צילום: ShutterStock)

איך יכולתי להיות כזה אידיוט? אני לא מאמין שעמדתי להתחתן עם האישה הזאת, מה מצאתי בה? מה אהבתי בה? המקרה שהיה השבוע עם החתול ניטשה, העורב וההשוואה המפגרת להיטלר, סגר מבחינתי את כל הסיפור.

אנחנו נמצאים בסיום מלחמת העולם ה-2, בשלבי הגסיסה של הרייך השלישי. כוחות הברית מפציצים את ברלין מהאוויר. מישהו יכול לומר לנו באיזה שנה אנחנו? נכון יעל, אנחנו בברלין שנת 1945, יפה עמית! ליתר דיוק אנחנו ב-30 באפריל 1945, כעשרה ימים לאחר שאדולף היטלר חוגג את יום ההולדת שלו עמוק בתוך בונקר הפיהרר, שם הוא גם מתאבד יחד עם המאהבת שלו. 350 מוזמנים לעזאזל, עכשיו לומר להם שהחתונה מבוטלת. הם יעשו פרצוף מופתע וישאלו למה? מה קרה? "אתם כבר 3 שנים ביחד ואתם כל כך מתאימים", הם יאמרו, שקרנים, כולם שקרנים מזוייפים, הם יעשו פרצוף עצוב, אבל יהיו שמחים שהם לא צריכים לבוא לחתונה ולהוציא הרבה כסף על אוכל ומוסיקה רעים. אני אענה להם שהכול נגמר ביני לבין טליה וכנראה שהכול לטובה. טליה בטח תגיד להם שאני ירדתי מהפסים, רק בגלל איזה חתול ג'ינג'י עם שפם לבן ועורב אחד אפור.

טוב לדעת (מקודם)

התקף לב: איך מונעים ומה עושים במקרה והוא מופיע

לכתבה המלאה
"רק בגלל איזה חתול ג'ינג'י עם שפם"... (צילום: ShutterStock)

ביום חמישי בבוקר ישבנו בבית קפה בשדרות רוטשילד, תל אביב, ל"ארוחת בוקר מפנקת" כדי להירגע, לקחת נשימה. התחלנו לדבר על החתונה אלא על מה, אני קצת הוצאתי קיטור ואמרתי שאני חושב שהזמנו יותר מדי אנשים ולמה בכלל אנחנו צריכים את כל החברות מהעבודה של אימא שלך? אז מה אם היא הזמינה רק ארבע, את בכלל יודעת מה שמן? לא, אני לא יוצא מפרופורציות, אני פשוט לא רוצה לראות בחתונה שלי פרצופים שלא ראיתי מעולם, אז מה אם זה חשוב לאימא שלך? אני לא מבין איך זה אומר שאני בן אדם חסר רגישות?! באותו רגע עלתה בי בחילה על השמלה היקרה, על הצלמים, על המוסיקה, על המוזמנים, על כל החתונה הזאת, ועל טליה שהעבירה בי חלחלה. את ומשקפי השמש השחורות הענקיות שלך שהרכבת אותן כדי שיהיה לך קל יותר להתעלם ממני ולשתוק. אני קיללתי אותך אצלי בלב וגם את משקפי השמש הארורות שלך שעלו 800 שקל במבצע. פוזה. אצלך זה הכל פוזה, מה אני עושה איתך? ישבנו שנינו בשקט ולא הוצאנו מילה, עד שבא החתול הג'ינג'י.

"ישבנו שנינו בשקט ולא הוצאנו מילה, עד שבא החתול הג'ינג'י" (צילום: ShutterStock)

ראינו את החתול הפרוותי רץ בין השולחנות ורודף אחרי פרפר צבעוני וגדול. הפרפר נעצר על אחד הכיסאות הריקים והחתול הג'ינג'י נעמד מתחת לכיסא, מסתכל על הפרפר ועוקב בדריכות אחרי כל תנועה של הפרפר. עיני החתול פקוחות לרווחה ולא ממצמצות, גופו קפוא ורק זנב מתנדנד מצד לצד. "שמת לב שחתולים הם בדיוק כמו פילוסופים?" אמרת, "רק פילוסוף או חתול מסתכלים על פרפר ועל רוצח סדרתי באותו מבט רציני ובוחן". צחקתי והחזקתי לך את היד, אמרתי לך שאני אוהב אותך, שהכול יהיה בסדר ושאנחנו סתם לחוצים. ביקשתי מהמלצרית צלחת מפלסטיק עם טונה וקצת תירס בצד.

חתולים ועורבים הם לא ידידים טובים במיוחד" (צילום: ShutterStock)

גוזל נופל מהשמיים וציפורניים חדות נשלפות. טליה קבעה שהחתול דומה לפרידריך ניטשה, הפילוסוף הגרמני, "תראה את השפם הארוך שלו! איזה יפה הוא!" פתאום החתול קפץ והסתתר מתחת לכיסא של טליה," זה בגלל הקריאות של העורב, אתה שומע? חתולים ועורבים הם לא ידידים טובים במיוחד", קריאות העורב התחזקו והחתול התבצר היטב מתחת לכיסא, כאילו היה הכיסא של טליה הבונקר הפרטי של החתול.

ישבנו על הספסל בשדרה ועישנו סיגריה. השמש התחזקה והחתול ניטשה הלך אחרינו ומצא פינה נוחה מתחת לצל של העץ, קודם חידד את ציפורניו על גזע העץ, אחר כך התמתח ואז נשכב לישון כשראשו מונח על הבטן. טליה הסבה את תשומת ליבי לקריאות של העורב שהתחזקו יותר ויותר, מה קרה לעורב הזה? יכול להיות שהוא השתגע? הסתכלנו על החתול שהיה לפתע עירני מתמיד וקיפץ סביב גוזלו של העורב, שכנראה נפל עכשיו מהקן. ניטשה רחרח את הגוזל הקטן ואז הגיע מהשמיים במהירות אדירה העורב האפור עם מקור פתוח והתחיל לתקוף את ניטשה, שהתגונן עם שתי ידיים, ציפורניים שלופות וקולות נהמה.

"גם היטלר אהב את הרועה הגרמני שלו והיה צמחוני. ראינו את ה בסרט 'הנפילה'. אז מה? זה אומר עליך דברים טובים שאתה אוהב בעלי חיים?" מתוך 'הנפילה' (צילום: מערכת וואלה!, צילום מסך)

אלה היו ימים של מהפכות היסטוריות גדולות. כמו שיש היום בעולם הערבי? אני לא יודע יונתן, את זה כבר ההיסטוריה תקבע. אנחנו נראה עכשיו קטע מתוך הסרט "הנפילה", שמתאר את הימים האחרונים של היטלר בבונקר. היטלר מסרב להיכנע למרות שברלין מופצצת וגרמניה הובסה. מי בכיתה כבר ראה את הסרט? כיביתי את האורות ולחצתי על play, מהטלוויזיה עלו קולות כעוסים בגרמנית וטילים מתפוצצים על בניינים מאוכלסים בבני אדם. זעקות של אלה שנקברו חיים מתחת להריסות וטליה.

- "בטח שצריך לקחת אותו לווטרינר, לא ראית שהוא תקף אותו בעין?"

- "הטבע הוא כזה, אם קורה משהו האדם לא צריך להתערב".

-"מה לא צריך להתערב? את מתרצת את זה שכל מה שאת מרוכזת בו, זה רק בחתונה ובשמלה שלך. את כל כך מרוכזת בעצמך! איך את יכולה להיות כזו אטומה?"

- "אני אטומה? אתה מנפנף לי בזה שאתה דואג לחתולים ואוהב בעלי חיים. אפשר לחשוב באמת, גם היטלר אהב את הרועה הגרמני שלו יותר מכולם והיה צמחוני ואהב בעלי חיים, אתה לא זוכר? ראינו את זה ביחד בסרט 'הנפילה'. אז מה? זה אומר עליך דברים טובים שאתה אוהב גם בעלי חיים?"

לא עניתי לה ויצאתי לחפש את החתול הג'ינג'י, לבדוק אם הוא פצוע ואם הוא זקוק לעזרה. אני והיטלר. איזה מן השוואה מטופשת? היטלר, כל דבר משווים היום להיטלר, כאילו זה מקור השוואה. לפעמים אני מרגיש שאנשים מדברים רק כדי להצדיק את עצמם, מחפשים לצאת מנצחים כל הזמן. חשבתי שאולי זה בכלל דבר רע שאנחנו מסוגלים לדבר, כי כשאין לנו מה להגיד אנחנו אומרים שטויות, מנסים להראות לאחר שהוא טועה, להציב בפניו טיעון מנצח. מטומטמים. החתונה הזאת הייתה טעות וטליה לא בשבילי, נקודה. איך אף אחד לא יכל להגיד לי כלום? לא המשפחה ולא החברים. צדקנים. כולם צדקנים מזויפים. היטלר התאבד בבונקר שלו. הדלקתי את האורות. אחד מהילדים קם ומחא כפיים.

אני זוכר שקראתי פעם בספר פסיכולוגיה, שכל פעם שבני אדם מדברים הם משקרים, כל פעם. אולי אנחנו בכלל החיה הכי עלובה בהיסטוריה. מזל שיש בעולם בעלי החיים, שגם אם כל מה שיוצא להם מהפה אלה יללות מבולבלות, הם עדיין דוברי אמת יותר מאיתנו. הרבה יותר מאיתנו.

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully