היום, לפני 80 שנה, בכפר פריבולנויה שבמחוז סטברופול ברוסיה, נולד האיש שלימים הפך לנשיא הראשון והאחרון של ברית המועצות, מיכאיל סרגייביץ גורבצ'וב. אדם שאני ורבים כמוני חבים לו חוב גדול. כשהתמנה ב-1985 לתפקיד המזכיר הכללי של המפלגה הקומוניסטית של ברית המועצות הייתי בן 12. מיומו הראשון בתפקיד הבנו ששום דבר כבר לא יהיה כפי שהיה.
כפי שאתם זוכרים בוודאי, גורבצ'וב ירש את השלטון אחרי מותו הלא פתאומי של יורי אנדרופוב, שמצדו קיבל את המשרה אחרי מותו של קשיש אחר צ'רננקו שאף הוא החליף את לאוניד ברזנ'ב המנוח. הלוויות המנהיגים התכופות ליוו את תלמידי ברית המועצות, ואותי ביניהם, במשך 3 שנים רציפות. הם מתו אחד אחרי שני ובכל יום בו נערכה ההלוויה הראוותנית אנחנו קיבלנו יום חופשי. ציפינו לכך גם עם לכתו של אנדרופוב, אבל התאכזבנו. גורבצ'וב החליט שהפעם הלימודים יתקיימו כסדרם (נדמה לי שזו היתה הפעם הראשונה מאז ימי סטלין) ואנחנו המאוכזבים נאלצנו לחזור ללימודים אחרי טכס הזכרה קצר באולם הבית ספרי. היה ברור שמשהו חדש ומרענן קורה במסדרונות הקרמלין.
"לא רצה בפירוק ברית המועצות"
מיכאיל סרגייביץ', למרות היותו בשר מבשרו של הממסד הקומוניסטי, הציג סגנון התנהלות שונה לחלוטין יחסית למה שהכרנו. האיש שכנע אותנו שאפשר גם אחרת. אפשר שמנהיג קומוניסטי יאהב את אשתו, אפשר שידבר עם עמו פנים מול פנים, אפשר שיהיה צעיר ויפה. אין לכם מושג כמה זה היה חסר לעם הסובייטי אז. למרות כמה כישלונות קולוסאליים שליוו את כהונתו וביניהם הטיפול הכושל בתאונה גרעינית בצ'רנוביל, צריך להודות האיש שינה את ההיסטוריה, בשתי ידיו שינה את חיינו. בתקופת הפרסטרויקה (בניה מחדש) והגלסנוסט (שקיפות) רפורמות אותן הנהיג, יכולנו פתאום לדבר על דברים עליהם לפניו פחדנו אפילו לחשוב. שיחות המטבח עברו לעיתונות. היה מותר פתאום להיות שונה, לחשוב אחרת, לחיות אחרת.
גורבצ'וב היה האיש שהוציא את צבא ברית המועצות המדמם מאפגניסטן, הוא היה המנהיג הכל יכול שסירב להפעיל את הכוחות המזויינים שלו כשברית וורשה החלה לקרוס. חומת ברלין לא הייתה נופלת ללא הסכמתו הלא פורמלית ואת זה אזרחי אירופה החופשית זוכרים לו היטב. תהליך ההתקרבות בין רוסיה הסובייטית למערב רשום כולו על שמו. מיכאיל סרגייביץ לא רצה בפירוקה של ברית המועצות אבל כך רצה הגורל שהוא היה האיש הנכון בזמן הנכון בשביל להתחיל את התהליך ההיסטורי הזה.
היום גורבצ'וב חוגג יום הולדת 80. ואני, כמו רבים אחרים בכל רחבי העולם החבים לו באופן אישי את מה שאנחנו, מאחל לו בריאות והצלחה. מיכאיל סרגייביץ עד 120!