ואהבת לרעך

כשמגיעים לרחוב... בירושלים פונים בפנייה השנייה ימינה. נכנסים לבניין היחיד שבו יש שומר (הבניין ליד...), עולים במעלית לקומה השנייה, לוקחים שמאלה ושוב שמאלה ונכנסים לחדר 205. שם המפגש המיוחל. ראו במפה המצורפת". אלו היו רק חלק מהוראות ההגעה בדואר אלקטרוני שהופץ בין כמה עשרות בודדות של אנשים לקראת אחד המפגשים המרתקים, ובעיקר החשאיים, שנערכו לאחרונה בירושלים.

בדרך אל חדר 205 החשאיות נמשכת. "אם אתה לא מוצא תשאל איפה זה מכון... ושם כבר יהיו שלטים", אמר לי מארגן המפגש, ואכן בכניסה לבניין אמנם יש שלטים שמכוונים אותך אל היעד, אך גם שם מופיעה רק מילת קוד אחת בשחור?לבן. נכתב בה "כמוך", בלי לפרט ומתוך ידיעה שהמגיעים למפגש כבר יבינו. שתי קומות למעלה וכמה פניות במסדרונות בין כיתות לימוד הביאו אותי לחדר 205. מאחורי הדלת כבר מחכים כמה מהמשתתפים, כולם חובשי כיפות.

כל מי שעבר במקום וראה את חבורת הדתיים מחכה לרבנים חשב לעצמו כי בטח מדובר בעוד שיעור תורה שנערך מדי ערב בירושלים. גם מי שהסתובב במסדרונות לא שיער לעצמו שבמקום מתרחש מפגש כמעט ראשון מסוגו, טעון במיוחד, בין שלושה מהרבנים המובילים במגזר הדתי?לאומי ובין חברי ארגון "כמוך" - הומואים דתיים אורתודוקסים.

מאחורי דלת 205 מתאספים כ?30 בחורים, רובם בני 30-20, שנראים בני הציונות הדתית רגילים, ללא שום סימן שיכול להסגיר את זהותם המינית. הכיפה הסרוגה באמצע או בצידי הראש, הג'ינס, חולצות הטריקו ולחלופין חולצת הפלנל המוכרת והמזוהה עם כל חובש כיפה סרוגה - ילדים טובים בני עקיבא. אי אפשר להבחין במשהו חריג. כבר בקריאה הראשונה משהו לא מתיישב באוזן של חובש כיפה - "בואו תתכבדו, הכל כשר" קורא עמית, שעומד בראש העמותה והפך כבר לדמות ידועה בקרב הדתיים הגאים. "אתה לא מבין את הקונפליקט", יסביר לי אחד מהם מאוחר יותר, "אני דתי מאוד, אני מאמין באמת, אבל אני גם הומו, לא נמשך לנשים, מה לעשות?", ופוגע בבטן הרכה, "למי שגדל והתחנך על ברכיה של הציונות הדתית קשה להבין את השילוב בין השניים, הרי לא יכול להיות דתי והומו, זה או שאתה הומו או שאתה דתי. אצלנו זה שניהם", הוא אומר.

ואכן גם לי, כחובש כיפה סרוגה, נראות סצנות מסוימות כבלתי אפשריות: הדאגה לכשרות, דבר התורה בפתיחת המפגש או הסמול טוק בפינת הקפה בין שניים מן המשתתפים על כל מאפייניו "הדתיים", עם השאלות הקבועות, כמו "מאיזה שבט אתה בבני עקיבא?", "בייניש או מכיניסט?" (בן ישיבת הסדר או מכינה קדם צבאית). שאלות שבדרך כלל משמשות לשבירת קרח ומציאת "חוק הדתיים השלובים" - מכנה משותף בין דתיים מכל פינה בארץ - הפכו בחדר 205 למעין פלרטוט בעל אופי רומנטי, שלא לומר מיני.

אחד הדברים הקריטיים למשתתפי המפגש הוא הדיסקרטיות, שחשיבות שמירתה הודגשה גם באי?מייל שהופץ וגם בפתיחת דבריו של עמית - "גם אם מישהו מכיר מישהו, שלא יחשוב שבחוץ אפשר לדבר על זה", הוא מזהיר במבוכה ומייד מתפנה להציג את שלושת הרבנים האמיצים שהתייצבו למפגש. את שלושתם לא באמת צריך להציג, שכן מדובר בשלושה מהמוכרים והמוערכים ביותר בקרב חובשי הכיפות הסרוגות - הרב יעקב מדן, ראש ישיבת הר עציון, ממנסחי אמנת גביזון?מדן שטיפלה בצורה מעמיקה בנושאי דת ומדינה והקשר בין העולם הדתי לחילוני; הרב מנחם בורשטיין, יו"ר מכון פוע"ה - פוריות ורפואה על פי ההלכה; והרב רפי פוירשטיין, לשעבר מראשי צ?הר, איש פסיכולוגיה והלכה. "אנחנו מוקפים בכל התחומים", מתגאה עמית.
בין הנוכחים כבר נרשמת התרגשות. "עצם זה ששלושה רבנים 'קליברים' כאלה מגיעים לכאן לפגוש אותנו זה התקדמות עצומה", אומר לי בהתרגשות אחד הנוכחים. אלא שהם עלולים דווקא להתאכזב.

על סדר היום שתי סוגיות עיקריות - היחס של הציבור הדתי להומואים הדתיים ומה שנראה חשוב יותר לאנשי הקבוצה - הפתרונות שאפשר לתת להומואים דתיים על פי ההלכה.

כשאווירת בוסר של שיחה ומתח באוויר מתחילים הצדדים לדון על "הצהרת העקרונות", מסמך שהפיצו רבנים בארה"ב ובו הם מביעים את עמדתם העקרונית באשר לשילוב הומואים דתיים בקהילות. עמית וחבריו ביקשו ליישם אותו גם בארץ והעבירו אותו בין עשרות רבנים שיצרפו את חתימתם לנושא, אך ללא הצלחה ממשית. הרב פוירשטיין הוא הראשון שצולל למים - "אני מסכים עם מה שכתוב, זה מסמך שמאפשר לאנשים טווח רחב, הוא לא מכריע בשאלות כבדות המשקל. עם אמירה מרכזית שקוראת להתייחס לכל אדם כאדם ראוי ומכובד אין מי שלא יסכים". הרב מדן מצידו שופך עוד אור אופטימי לסוגיה, "נחשפתי לעולם בעלי נטיות הפוכות מאוחר, דברים זזים בעולם, דברים משתנים, עובדה היא שלא עסקתי בזה, ראיתי בזה מצוי בארון. הדבר המשמעותי ביותר שזז הוא החתירה הבלתי נלאית של מנהיגי הקהילה הזאת לכיוון ההלכה, זה חידוש חשוב ומרענן שיש להרים אותו על דגל. לא ידעתי שזו עמותה, אם הייתי יודע הייתי מביא פנקס צ'קים", אומר מדן וגורם לחיוכים רבים בקהל. בשלב הזה האופטימיות עוד בשיאה, והנוכחים מרגישים כי המהפכה בעולם הדתי בהישג יד. אלא שבבת אחת מצנן הרב מדן את דבריו ומכניס את הקהל לפרופורציות - "אני לא מסכים עם כל מילה במסמך - נכתב שם ש'ההלכה רואה יחסי מין בין בני אותו המין כאיסור חמור'. הביטוי הזה לא חד?משמעי מספיק - היה צריך להיות רשום - איסור מיתה", מנחית הרב מהלומה ראשונה. "זה חד?משמעי, אנחנו לא יכולים להתפשר כאן על איסורי תורה", הוא ממשיך, "באחד הסעיפים אתם יוצאים נגד מי שמקיים יחסי מין בפרהסיה אבל לא מתייחסים למי שעושה יחסי מין שלא בפרהסיה. הדבר הזה חד?משמעי טריפה, אפשר למצוא קו?לו?ת (הקלות) אפילו בנושאים של חיים משותפים, אבל בנושא של יחסים מיניים האמירה היא חד?משמעית, שאסור". החיוכים כבר נמחקים וחלק מהנוכחים זז באי נוחות אף על פי שנראה שחלקם הגדול שמע את הדברים כבר בעבר. "אתם כותבים שהיהדות האורתודוקסית לא יכולה לתת את ברכתה לנישואים בין בני אותו מין - היא לא 'לא יכולה' לתת את ברכתה - היא מגנה בכל תוקף".

למרות הדברים החריפים משמיע מדן גם עמדה אוהדת שמעוררת בקרב הקהל שוב זיק של תקווה - "אם יש לאדם נטיות הפוכות והוא לא מקיים יחסי מין, אני אשמח להתפלל בבית כנסת כשהוא חזן בתפילה נעילה ביום כיפור. יש ביניהם צדיקים גמורים".
הרב בורשטיין מנסה לרכך מעט את האווירה המתוחה: "ברור שצריך להבין ולקרב כל יהודי, שאנחנו רוצים לעשות מהפכה שתסייע לאנשים. יש שיטות שונות לעשות מהפכה, אפשר ללכת לקו?לו?ת הכי גדולות אבל בסוף יש הלכה. השיטה שלי היא לצרף את המחמירים הכי גדולים, בייחוד מתוך הציבור החרדי, ואני מנסה להסביר להם את המצוקות והקשיים. לפעמים כשרב לא מבין, אני מדבר בשפה שלו. למשל אני שואל אותו, 'לאיזה ים הוא צריך ללכת, לגברים או לנשים?', או שאני שואל אם הוא יכול להגיע מאוחר לתפילה כי מפריע לו הנחת התפילין אצל גברים שחושפת זרוע. יש שינוי בעולם הרבני וחשוב שהוא יתמודד עם השאלה, אבל הלכה היא הלכה. לא יימצא רב שיגיד שמשכב זכר זה לא תועבה, לא יימצא רב שיתיר לשני גברים לחיות בדירה אחת. לא צריך לחפש נוסחאות פשרניות, הלכה היא הלכה".
אף על פי שדברי הרבנים התערבבו, מבחינת הנוכחים הנושא החשוב להם יותר הוא דווקא הפתרונות לבני הקהילה. "פחות חשוב לי כבר איך יקבלו אותי בבית הכנסת, אני רוצה לדעת אם מותר לי לחיות עם בן זוג או לא", מגדיר זאת עמית בחדות.
הרבנים מתחילים להתפתל: "שאלו אותי וניסו ללחוץ אותי בעניין הזה כמה פעמים", עונה הרב מדן, "לא אענה, אין תשובה כוללת חד?משמעית, אין רשימת הלכות מסודרת. יש לנו הלכות ברורות בין איש לאשתו אבל אין לנו דבר מסודר בנושא גבר וגבר. אפשר לנצל את העניין הזה, יש גישה גמישה, אבל כל מקרה צריך להיבדק לגופו, צריך לבדוק מה רמת הסיכונים, מה הגיל ומה ההשפעות הפסיכולוגיות. לא כל מה שמתאים לאחד מתאים לאחר. צריך ללכת לרבנים שמבינים את המצוקה, יהיו סייגים ויש מקום להקל, ברמה מסוימת אולי אפשר לחיות חיים משותפים, לא אמרתי באיזו רמה. ההנחיה הכללית צריכה להיות הכרת המצוקה".

הרב בורשטיין מגלה כי הוא כבר עובד על פתרון נועז במיוחד - "באופן כללי מלכתחילה צריך לעשות השתדלות לטיפול כי הקדוש ברוך הוא ברא את העולם ככה, והיתה לי שיחה איתו לאחרונה ובה הוא אמר שהוא לא מתכוון לשנות את זה. 'נקבה וזכר ברא אותם', אבל יש אפשרות להקים משפחה משותפת, לקחת הומו ולסבית דתיים שרוצים לחיות כמשפחה דתית ולחתן ביניהם (הקהל מניד בראשו). שני אנשים שאין להם משיכה מינית יכולים לחיות יפה יחד. כשננסה עשרה זוגות שיהיו להם ילדים ונקבל חוות דעת מה דבר כזה יכול לעשות לילדים נוכל להרחיב על כך. זה מודל של חיים משותפים שיש אפשרות לבנות לה מסגרת הלכתית".

לא רק בקרב הקהל ההצעה הנועזת לא מתקבלת באהדה, גם בצידם של הרבנים נשמעים סייגים: "ההצעה של ידידי הרב מנחם נועזת, אבל אני סקפטי", מצהיר הרב פוירשטיין, "יש לקונה הלכתית רחבה אבל אני לא יכול לתת הלכות 'ייחוד' (הלכות הנוגעות ליחסים שבין גברים לנשים; י"ש) במקום שההלכה לא שם. אני לא בעד לגבש 'שולחן ערוך' (קובץ הלכתי; י"ש) או הלכה קולקטיבית. התחושה הכוללת היא שצריך לפתור בעיה על פי ההלכה. אבל קשה לגבש כללי עשה ואל תעשה למקרים האלה".

עמית לא מוותר לרבנים - "אפשר לחיות עם גבר?", הוא מתעקש ומחזיר את הרבנים להתפתל. "מה זה 'לחיות עם גבר?'", שואל הרב פוירשטיין, "זה גם משהו שדורש הרחבה. אני רואה פתרונות מסוימים, ודאי שלא כשעושים את המעשה האסור, אבל אולי אפשר למצוא טווח פעולה", הוא נאנח קלות ומבקש להוסיף עוד דבר מה שאולי ממחיש את הבעייתיות שבה נמצאים ההומואים הדתיים. "אני רוצה לומר עוד משהו", הוא מניף ידיו באוויר, "אני מבין את התסכול אבל לא תמיד אני יכול לתת מענה ממשי ואמיתי, אני לא אוהב להתייפייף, אבל לא באמת יש לנושא פתרון. אני לא רוצה לרפות ידיים, זה נושא שהוא אתגר מטורף, ענק ומסובך, אבל לא תמיד יש פתרון".

בשלב השאלות אחד הנוכחים כבר לא מצליח להתאפק, מתריס כלפי הרבנים ומגלה את המצוקה קשה: "אתם מדברים רק על הדרכה פרטית אבל לא כולם יודעים שיש פתרונות ולא כולם יודעים שאפשר ללכת להדרכה פרטית בכלל. ילד בן 17, שחותך לעצמו ורידים בגלל שהוא לא מבין מה קורה לו, לא מקבל הדרכה פרטית. אחד שיוצא עם מישהי שלושה חודשים ומבין שיישאר לבד ויחיה לבד לא יודע שיש הדרכה", מבקש הבחור הנסער, "יש שיח עם הרבנים אבל אין שום דבר קונקרטי. מה אני עושה עכשיו? אף אחד לא מסוגל לתת לי תשובה, גם לא בהדרכה פרטית. ההורים שלי לא ילכו לרב לשאול. מה אני עושה?". הרבנים מקשיבים בדריכות: "אמרת דברים שיוצאים מן הלב ונכנסים אל הלב", מסכם הרב מדן.

המפגש הנדיר הוא אפשרות טובה להציץ לחייהם של ההומואים הדתיים. חיים של מצוקה, התלבטות, קשיים ובמקרים רבים חיים כפולים. כך, לדוגמה, על אף טבעת הנישואים שאני עונד ניגש אלי אחד הנוכחים ומושיט את ידו להיכרות, "במקום כזה טבעת נישואים לא אומרת כלום", מסביר לי אחד הנוכחים, "יש הרבה הומואים דתיים שהם גם נשואים או שגילו את זה לפני החתונה וחשבו שלהתחתן עם אישה יעזור להם לרדת מזה, או שלפעמים גילו את זה גם אחרי החתונה".

עמית, מארגן המפגש, הרגיש על בשרו את המצוקה. הוא בשנות ה?30 לחייו, מגדיר עצמו כילד טוב בני עקיבא, ממשפחה חרד"לית (כינוי בקרב חובשי הכיפות הסרוגות לדתיים סרוגים בעלי אופי מחמיר ואדוק יותר דתית; י"ש) ממרכז הארץ.

"נפל לי האסימון שאני הומו בסוף כיתה י"ב. חלמתי חלום ארוטי על מישהו מהכיתה שלי, ואני זוכר שאמרתי: 'יו אני כזה...', אפילו לא השתמשתי במילה הזאת כי אצלנו זו מילה גסה. אחרי החלום הבנתי שהרגשתי משהו כלפי אותו אדם, שאולי אני בעצם נמשך אליו. זה נתן לי שם למה שהרגשתי, הרגשתי מוזר כלפי אותו בחור, הייתי ילד תמים, לא ידעתי אפילו מה הומואים עושים יחד.

"הומואים זה לא משהו שדיברו עליו אצלנו. שמעתי על זה רק בתקשורת הכללית, בעולם הדתי זה עלה רק בהקשרים של חולי נפש, אלה שצועדים חצי עירומים ברחובות. בעקבות החלום הבנתי שאני נמשך לגברים ואמרתי שאני חייב לשנות את זה, לא רציתי להיות כזה, חיפשתי רב שלא מכיר אותי כדי ללכת אליו שיפתור לי את הבעיה. צלצלתי לאיזה רב שקראתי מאמר שכתב בנושא ואמרתי לו שיש לי בעיה שאני לא נמשך לנשים. הוא ביקש להיפגש, מאוד התביישתי, היה לי קשה להיפגש, אף אחד ברחוב לא ידע שאני הומו והוא בכלל לא מכיר אותי או את המשפחה שלי, אבל בכל זאת הלכתי אליו עם כובע ומשקפי שמש. מבחינתי זה היה בושה, אות קין על הראש שהוא יודע שאני כזה. הייתי מאוד נבוך, הייתי אצלו כמה שעות טובות, הוא שמע את המצוקה אך טען שהוא לא מספיק מקצועי בשביל לטפל בי והמליץ על איש מקצוע. עברתי לטיפול מקצועי, הייתי אצל כמה מטפלים במשך שנים. חיפשתי אנשים שיגידו לי: 'אנחנו יכולים להוציא אותך מזה', שיעזרו לי להימשך לנשים, לשכוח מגברים. מצאתי אנשים כאלה שאמרו שהם יכולים ולא הצלחתי, אחרי שנים ארוכות והרבה כסף לא השתניתי".
על היחס מההורים מספר עמית: "לא ממש סיפרתי להורים שלי בפעם אחת, הם הבינו את זה במהלך השנים, כשהתחלתי ללכת לטיפולים פסיכולוגיים, לרבנים. הייתי ממש ילד טוב ירושלים, ופתאום יותר ויותר נעלמתי מהבית בלי להגיד לאן אני הולך. היה שלב שהידרדרתי מאוד מבחינה רוחנית, הגעתי לגבול של לעזוב את הדת ולהיות חילוני לגמרי, זה מאוד הדאיג את ההורים, הפסקתי להתפלל ולהניח תפילין ורציתי לעזוב את הישיבה".
לדבריו, המצוקה היתה קשה מנשוא: "רציתי להיות הכי קרבי, חשבתי ואולי אפילו קיוויתי שאני אהיה באיזה מארב ואולי אני אמות שם. רציתי למות, הרגשתי טמא, מלוכלך, לא ראוי לבוא בקהל, לא הלכתי להתפלל כי הרגשתי שאני לא יכול להיכנס לבית כנסת או לגעת בספר תורה. העולם הדתי נראה רחוק ממני. תמיד משדרים שאם אתה הומו אתה טמא ואתה לא יכול לבוא בקהל".

על השאלה איך זה מסתדר להיות הומו דתי יש לו כבר משנה סדורה: "זו שאלה שנובעת מבורות, אין קשר בין העובדה שאני נמשך לגברים לבין ללמוד תורה וללכת לבית הכנסת. כתוב בגמרא שאסור לחטוא באבק לשון הרע, יש מישהו שלא מדבר לשון הרע? היום אפילו רבנים מבינים שיש הומואים דתיים, דתי זה שומר מצוות, הומו זה נמשך לגבר. לא יכול להיות אדם ששומר מצוות ומצלם בעבודה על חשבון המעביד, שגם זה אסור? או מדבר שיחות טלפוניות על חשבון המעביד? גם זאת עבירה. רק על הומואים נדבקו כי זה שק חבטות, לדעתי מדובר בהומופוביה ואצל הדתיים התורה היא הצדקה להומופוביה. גם אצל החילונים הכופרים הכי גדולים נרתעים מהומואים. קראתי ראיון שבו אבא של עידו תדמור סיפר על התהליך הארוך שעבר כדי לקבל את בנו. מה זה מזיז לו? הוא הרי לא דתי. יש הומופוביה, ולאנשים קשה עם זה. לרבנים נוח להלביש את זה על סיבות מהתורה. פעם שאלתי רב על הנושא של הומואים והוא אמר 'איכס'. זו תגובה ילדותית, מטופשת ומעליבה. כששואלים על נידה הוא הרי לא אומר 'איכס', זה מה שאני רוצה לשנות".

מבחינתו של עמית, המפגש עם הרבנים היה הצלחה מסחררת. "יש משמעות אדירה שכאלה רבנים מתייצבים מולנו, שומעים את הכאב ובאמת מנסים למצוא פתרונות", הוא טוען. גם ההבהרה הנחרצת מצידם של הרבנים כי הפתרונות לחיים משותפים עם בן זוג הם כמעט בלתי אפשריים לא שוברת את רוחו. "הייתי בזוגיות שמונה חודשים ומעולם לא עברתי משכב זכר, אני יודע ומוכן להקריב את נושא משכב הזכר. אדם דתי מקריב המון דברים, הוא רוצה לאכול גלידה אחרי בשר ולא יכול, רוצה ללכת לים בשבת - אסור. סטרייט רוצה לשכב עם אשתו, יש נידה, וגם אלו איסורים מפורשים מהתורה. הקרבה של דברים מהסוג הזה היא חלק מחיי היומיום של אדם דתי, אני מקריב את הרצון שלי לדבר הזה, זו ההקרבה שלי, זה חלק מהאמונה שלי. אני אעמוד בזה. זה הקורבן שלי לדת ולקדוש ברוך הוא, כך אני ממלא את רצונו - אסור זה אסור".

אילו פתרונות אתה מבקש שהרבנים יאשרו?
"מסוכן מאוד לדבר על פתרונות מעל גבי העיתון", הוא מבהיר, "הרבה מאוד מאנשי הקהילה הדתיים הולכים לרבנים ומבקשים הדרכה פרטית, אין פתרון אחד אידיאלי לכולם, כל אחד ומה שמתאים לו, אני התייעצתי עם רבנים וקיבלתי שתיקה בהסכמה, אור ירוק לחיים משותפים עם גבר, וזה מה שאני רוצה. חשוב לי שיהיה לי בית דתי, נקבע עיתים לתורה, יהיה לי שולחן שבת, אם יהיו לי ילדים הם יקבלו חינוך דתי אבל חשוב להדגיש שזה מה שמתאים לי, שמעתי על כל מיני פתרונות שייעצו לחבריי, יש אנשים שמעדיפים להיות רווקים כל החיים, יש מי שחושב להתחתן עם לסבית כדי לקיים חיים כמשפחה דתית או רק להתחתן כדי להביא ילד. בכל מקרה, ברור שהכל צריך להיעשות בהסכמת הרבנים ובדרכם".