השאלה הגדולה אינה מי אמר מה ומתי כאשר החלו ההתלקחויות בתוניסיה, במצרים ובלוב. השאלה החשובה היא מה יכול העולם לעשות עכשיו כדי ש"אביב העמים" של 2011 לא יהפוך להיות עוד חלום נכזב של אנשים צעירים שרצו לשנות, ונוכחו לדעת שזה בלתי אפשרי. ההמונים אזרו אומץ. הגיעו מים עד נפש, התקשורת גילתה להם שזה אפשרי, הרשתות החברתיות איפשרו להם להתקהל, וכולם גילו שוב את הסוד הגדול: המשטרים חלשים ממה שנדמה, ובלי תמיכה ציבורית אין להם יכולת להתקיים לאורך זמן.
אבל רוב היוצאים לכיכרות כבר שבו הביתה והותירו בשלטון את המשטר הישן, כשהוא קטוע ראש. האנשים הללו, תומכי בן עלי בתוניסיה, האנשים שמובארק מינה במצרים ומי שקיבלו את הנהגתו של קדאפי ביראה ובהשלמה בלוב - אינם יודעים מה לעשות. הם אינם מומחים למשפט בינלאומי, הם מעולם לא חיברו חוקות ליברליות, הם מפחדים מהתפרצות נוספת של ההמון, הם יודעים שלא יישארו בשלטון זמן רב ושהבחירות הבאות עלולות להדיחם. הם זורקים, בינתיים, לחלל האוויר ויתור כזה או אחר, ועלולים להחליט לדחות, ללא מועד, את המעבר לדמוקרטיה שתקיא את כולם.
הרגעים הללו, שבין מעשה המהפכה לבין התייצבותו של משטר חדש, הם הרגעים הקריטיים ביותר לעיצובו של האזור בשנים האחרונות. ולא בטוח כלל כי העולם מבין זאת.
ללמוד מניסיון העבר
במקום להמר על המדינה הבאה שתעבור מהפכה, במקום להתחרות בהערצה כלפי הצעירים שיצאו לרחובות, ושכבר פינו אותם, צריך העולם (הנאור) להציע צוותי משימה וסיוע כספי למדינות שעברו את השוק המרתק הזה. העולם יכול לשתף את המדינות הללו בטעויות שנעשו ב-250 השנים האחרונות, בשגיאות שנעשו מייד לאחר המהפכות, ברובספיירים למיניהם, ברסטורציה ובחזרה אל שלטון המלכים.
העולם יכול להציע כיצד להכין חוקה חדשה, שאינה מסובכת מדי ואשר תעניק זכויות למיעוטים. הרי נושא זה חשוב פי כמה מן השאלה אם מדובר בבחירות אזוריות או יחסיות וכיצד ייבחר ראש הממשלה. השאלה כיצד למנוע ממפלגות ומאישים שמצעיהם אנטי-דמוקרטיים בעליל מלהשתתף בהליך הדמוקרטי ומלנצלו לרעה היא שאלה קריטית באשר לעתידן של המדינות - מדינות שעברו לאחרונה רעידות אדמה פוליטיות.
לכל השאלות הללו יינתנו כעת תשובות. אם התשובות יהיו מוטעות, מתוך זדון או פשוט מחוסר ניסיון, ישלמו על כך האזרחים במדינות ערב מחיר יקר, ואיתם גם העולם. ובאשר לתקציבים - בעיקר תקציבים לחינוך כללי ולחינוך מקצועי, לדיור בר-השגה ולתשתיות - הם חיוניים. המדינות העשירות בעולם הערבי (בעיקר מדינות המפרץ) ובמערב יוכלו להרשות לעצמן להקצותם. זה יהיה הרבה יותר זול מלשלם את מחיר המשטרים המעוותים העלולים לקום בעקבות המרד בכיכרות.