הרבה אבק באוויר המדיני. בנימין נתניהו אינו שש לשגר את עו"ד יצחק מולכו לדיוני ה"רביעייה", אך היה חשש כי סאיב עריקאת יגיע. מה זה יאותת לאירופאים? שישראל נטשה את דרך המשא ומתן עם הפלשתינים? לא בדיוק. הרי היא רוצה משא ומתן ישיר, והקוורטט מציע לה רק מה שנקרא פעם "שיחות קירבה". לא מספיק טוב, שכן ישראל תובעת להתדיין עם הפלשתינים פנים אל פנים, אבל מי יכול להתנגד להזמנת הקוורטט בלי להכעיס את העולם הדיפלומטי?
הכל בתזזית. אמש נראה כי נציגי הרביעייה יגיעו לישראל. הם ייסעו גם לרמאללה. במקום שהנציג הישראלי והפלשתיני ייכנסו בנפרד זה אחר זה בצל קורתם - המתווכים ייכנסו בזה אחר זה אצל הצדדים.
תפאורה בלבד
אבל מה זה גורם ליחסים עם מדינות שידידותן כה נחוצה לישראל? מה זה עושה להידברות בין נתניהו לבין אנגלה מרקל, שעליה דווח לפני כמה ימים כי התנהלה ברוח נזעמת? (לדברי בכירים ישראלים מקור הידיעה הוא בפמליית מרקל, וכבר נערכה שיחת הבהרה והדברים פחות חמורים, אבל אין אישור שכך הם נראים גם ממשרד החוץ בברלין).
כדי לא לאבד את השיחה הפורה עימן, נתבעת ישראל לייצר תוכניות חדשות. במהלך סיור בצפון הבטיח אתמול נתניהו כי לא ידחה הצעה להסדר ביניים, תוך קביעת מתווה לסיום סופי של הסכסוך בעתיד. מה זה אומר? ולכמה זמן נועד הסכם הביניים? ומי יערוב לפלשתינים שלאחריו יתקרבו לסיום הסכסוך? ומצד אחר, מי אמר כי הם מוכנים להכיר בסוף הסכסוך? ובישראל היהודית?
נתניהו יסכים להסדר ביניים. אבו מאזן ישלול אותו אפילו אם יהיה מעוניין בו. זה פרי לחץ האירועים במדינות השכנות. ראש הממשלה יגבה את יוזמתו בנאום בר-אילן ב'. אך הבעיה לא תיפתר בקו ההשקה הישראלי-פלשתיני מפני שהיא אינה לב הבעיה. הבורסה בבירות העולם אינה נופלת בגלל המאחז בחוות גלעד, אלא בגלל החשש הסעודי כי השמש האמריקנית שוקעת מעבר לקו האופק בשמי המזרח התיכון.
ישראל, וגם הפלשתינים, הם בשלב הנוכחי התפאורה והפעלולים בלבד.