1. טיל הגראד שנפל בבאר שבע בשבוע שעבר לא רק הזכיר נשכחות - כלומר שבגבולנו הדרומי נמצאת מדינת טרור חמאסית; הטיל גם תימצת את דיבורי הסרק על "חלון ההזדמנויות" האורב לפתחנו ומתחנן רק לעוד מחווה מדינית שלאחריה - ובכן אחריה יקרה משהו, לא ברור מה. תשאלו פרשנים. מכל מקום, ביום שישראל תסיר חסותה מהרשות הפלשתינית, יבצע חמאס הפיכה צבאית ביהודה ושומרון, כמו בעזה. או אז לא יידרשו להם גראדים כדי להגיע לערינו, יספיקו כדורי רובה. פעם אחר פעם הוזהרנו מפני טילים במרכז הארץ והלכנו שולל אחר הבטחות הזויות של עוד "חלון הזדמנויות" ארור. ההזדמנות הנראית כיום באופק המדיני היא שמירה על הקיים ואחיזה במידת הענווה כלפי התהליכים ההיסטוריים האדירים המתרחשים לנגד עינינו. חכו עד יעבור זעם.
2. אגב פרשנים, אותם שהחרו החזיקו באדיקות חסידית אחר מאור הדור, ברק אובאמה, סיפרו לנו שהאחים המוסלמים במצרים הם מיעוט זניח, והם כלל לא השתתפו בהתקוממות במצרים. הנה תומס פרידמן: "ובעוד אנחנו יושבים כאן (בקהיר, ד"א) היום, הנטייה הפופולרית אינה בכיוון האחים המוסלמים. הדבר המרשים בהתקוממות כאן - ובמובן מסוים כה מסוכן לאוטוקרטיות אחרות באזור - הוא בדיוק העובדה שהיא (ההתקוממות) אינה שייכת, ואף לא אירעה בהשראת האחים המוסלמים".
שבוע לאחר דברי ההבל הללו חזר מגלותו השייח' יוסוף קרדאווי, "מקור ההשראה האינטלקטואלי של האחים המוסלמים", ונאם בעצרת יום השישי בכיכר מול 2 מיליון אוהדים. הוא לא דיבר כדרשן דתי, אלא כמנהיג מהפכה. במשך שנות משטר מובארק נרדפו האחים המוסלמים ולכן למדו להסתוות. הם אף קיבלו היתר לגלח זקנם, כך שתמימים כפרידמן לא יוכלו לזהותם. מכיוון שכך, המצב נזיל ולא יציב, ושוב נדרשת ענווה ולא שחצנות ליברלית החושבת שבאבחת קולמוס (או פייסבוק) אפשר לשנות מסורות פוליטיות ודתיות עתיקות. סבלנות.
לוב נאה לאו"ם, והם נאים לה
3. ואצלנו, התפרסם מכתב רבנים התומך בנשיא המורשע משה קצב. הופעת המכתב היא עניין חמור והרה סכנות לכל הצדדים הקשורים בו. בשבת ניסה דן מרגלית לפענח את המוטיבציה למכתב. לטעמי, וגם מתוך בירור שערכתי עם נוגעים בדבר, התשתית למכתב שונה לגמרי והיא קשורה בתפיסת העומק הדתית של אותם רבנים את המושג "ממלכתיות". אני בספק אם העיתון הוא הבמה המתאימה לניתוח עומק זה, מה גם שעוד לא נשמעה דעתם המנומקת של אותם רבנים, ובעיקר הבכיר שבהם, הרב צבי ישראל טאו. מדובר באינטלקטואל מזהיר, רב בעל תפיסת עומק פילוסופית, היסטוריוסופית ודתית מיוחדת. בציבור הוא ידוע כמנהיג התפיסה הממלכתית, המקדשת את המדינה ואת הנאמנות למוסדותיה. כך, למשל, התנגד הרב טאו לכל התנגדות אלימה בזמן ההתנתקות ועוד.
המוזר הוא שהרב טאו נזהר כמו מאש מחתימה על גילויי דעת ומסמכים ציבוריים. כך, למשל, התנגד למכתב הרבנים נגד השכרת דירות לערבים; הוא רתח מזעם על הביקורת שנמתחה על הרבנים שלא חתמו על המכתב, ובמיוחד על ההשוואה המטומטמת והמחרידה שנעשתה באחד מעלוני השבת, שם נכתב: "מעניין אם את ריכוז העמלקים במחנות השמדה הם ישאירו לאחרים, או אולי יכריעו שמחיית עמלק כבר לא רלוונטית". הרב טאו גם לא חתם על מכתב התמיכה ברב דב ליאור בעקבות סירובו להגיע לחקירת המשטרה. כזכור, הרב ליאור כתב "הסכמה" לספר "תורת המלך".
אין שחר לטענה שהרבנים לא ידעו שהמכתב יגיע לתקשורת. ידעו גם ידעו. וגם הבינו את הנזק האדיר שעלול להיגרם. ובכל זאת הרב טאו חתם. מדוע? ניסיתי לברר אצל מקורביו, שומעי לקחו, אולם נמסר לי שעד כה הוא לא התבטא בפומבי בעניין. נחכה.
4. לסיום, משרד החוץ האמריקני הצהיר ש"יש להוציא את לוב ממועצת זכויות האדם של האו"ם". ואני שואל: מדוע? לוב נאה לאו"ם והם נאים לה.