סמ"ר רועי אבן-פילשטיינר מובא בשעה זו למנוחות

מאת אסף לוי ולירון מרוז

חייל צה"ל, סמ"ר רועי אבן-פילשטיינר מהוד השרון שנהרג אתמול בתקרית בכפר א-שמלייה, מובא בשעה זו למנוחות בבית העלמין "נווה הדר" בעירו.

בבית החולים תל-השומר השתפר הלילה מצבו של סמל אבי יוסף. לדברי הרופאים מצבו טוב ואין לו בעיות מיוחדות ו"אנו מחזיקים לו אצבעות שיצא מכאן מהר". יוסף נפגע מכדור שעבר סמוך ללבו אך החמיץ את הלב במילימטרים ספורים. הוא בהכרה ומדבר עם רופאיו ובני משפחתו.

אמו, זהבה, לא שיערה שבנה הצעיר משרת ביחידה מובחרת. רועי דאג תמיד להרגיע אותה: "אני משרת במקום שאין בו סכנה, את יכולה לישון בשקט". אתמול בשלוש לפנות בוקר היא עמדה מול נציגי קצין העיר. עשרות חברים החלו להגיע לבית שבהוד השרון מבקשים לחזק את המשפחה ואחד את השני.

בין חבריו הקרובים ביותר היה רן ישראלי, הפצוע האחרון מלבנון שרועי דאג לבקרו בבית החולים. "הוא תמיד דיבר על חשיבות השירות בקרבי", סיפרו חבריו. "בחור של החבר'ה שאהב לחיות, שאף למצוינות והדביק אותנו בזה", הוסיפו. רועי התייתם בגיל 8 מאביו שנפטר מהתקף לב. בשבוע שעבר עוד היה ברגילה ותכנן את מהלכיו לאחר השחרור מצה"ל.


.

גם את בית משפחת יעקובי בשכונת נחלת יצחק בתל אביב פקדו היום עשרות חברים ומכרים. חברים מיחידת דובדבן, בה שירת הבן ניב ז"ל, בן 20, שנהרג הלילה, חברים משבט דיזנגוף בצופים בו הדריך וחברים מגימנסיה הרצליה, שם למד.

אמו, עדי תקפה היום בחריפות את צה"ל ואמרה: "היה פה כישלון. הלכו לקרב ללא מודיעין והכוונה מצד המפקדים. זו לא היתה תקלה פתאומית, הם עמדו על הגג חשופים וירו בהם. איפה ההכנה והמחשבה", אמרה ביאוש, "אם זו פעולה מתוכננת איפה התכנון", הקשתה.

"הוא היה מורעל, היה חוזר בסוף השבוע עם מיליון סיפורים וחוויות על הצבא ועל החברים שלו ליחידה", אומר ניר, חבר ילדות של ניב. כולם מדברים על אדם אהוב, ג'ודאי מצטיין שהתאמץ להתקבל ליחידה המובחרת בה מצא את מותו, למרות שלא היה לו פרופיל מתאים.

ברקע עובר סא"ל מ', מפקד היחידה שהגיע לספר להורים השכולים גדעון ועדי, על נסיבות האירוע בו איבדו את בנם. "הוא העריץ את מ'", אומר ניר. "הוא היה מודל לחיקוי שלו". אחרי הצבא תכנן ניב לעבוד במשרד הביטחון, לא לפני שיעשה טיול ארוך עם החברים למזרח או לדרום אמריקה.

לניב היה קשר מיוחד עם סבתו, אניה. "הוא וסבתא שלו היו צמד חמד", אומרת ענת, ידידה. "הוא היה מתקשר לספר לה על הכל, כמו חבר טוב או חברה טובה. למרות שהיא תמיד אמרה שהיא אוהבת את כל הנכדים אותו דבר, כולם יודעים שאותו היא הכי אהבה". ניב השאיר אחריו הורים ושני אחים צעירים, טל ורן. הוא נטמן בבית העלמין בקריית שאול בשעה 18:45.

בחצר המטופחת של משפחת שרביט מתכנסים בשעות הצהרים חברים, מכרים ובני משפחה שבאים לנחם את משפחתו של לירון ז"ל, בן 20, שנפל בפעולת צה"ל הלילה. המקום שקט, האנשים מדברים בקול נמוך, פה ושם מוחים דמעה. ברקע נשמעות ההוראות של האנשים שמותחים את רשת הצל ואת שרשרת המנורות ומכינים את המקום לימי השבעה. מדי פעם קורעות את הדממה זעקות השבר של אמו של לירון, פרי, המבכה את מות בנה.

"הוא היה בחור זהב. אני מכיר אותו מילדות משותפת ברמלה. הוא אהב את הצבא ואת השירות ואפילו חשב לצאת לקצונה. רק ביום רביעי האחרון ראיתי אותו כאן, הוא היה ברגילה והמצב רוח שלו טוב. חבל", מספר רונן, חברו הטוב של לירון. "המשפחה שלו היא כמו משפחה שניה בשבילי".

טל אדרי, בת דודתו של לירון, מתקשה גם היא להשלים עם מותו של בן משפחתה האהוב: "לירון קטן ממני בשנה והיינו הכי גדולים במשפחה ולכן החברים הכי טובים. היתה מסביבו מן הילה כזאת, הוא היה חייכן, כל הזמן מחייך ולוקח את החיים בקלות. הוא תמיד עודד ותמך ואמר שיהיה בסדר, גם לפני הפעולה הוא אמר שהכל יהיה בסדר. אחרי הצבא הוא תיכנן לטוס ולעבוד ולפתוח פאב בצפון עם נרגילות וכל הדברים האלה".

חבריו של לירון לנשק מגיעים גם הם למקום. הם יושבים בקבוצה אחת, מתחבקים אחד עם השני וממעטים בדיבור. אחד מהם בכל זאת מצליח לשחרר משפט בלשון עבר על חברו: "הוא היה מלך, זהו". לירון השאיר אחריו הורים, אחות בת 17 ואח בן 11. הוא הובא למנוחות בשעה 17:00 בבית העלמין הצבאי ברמלה