האשף הפוליטי, העבריין אריה דרעי, הצליח, לטענתו, למנוע קרע בין החרדים הספרדים לבין החרדים האשכנזים. לדברי אוהדיו, הוא מצא נוסחה שמנעה הפגנות ומריבות, ובא לציון גואל. הפרשנויות בנושא עוסקות בשאלה הכי פחות רלוונטית - האם פשרת דרעי היא מכה נוראה לשר אלי ישי, או שמא זו סתם סנוקרת? אבל השאלה האמיתית היא מהי משמעות הפשרה ומהן השלכותיה. אם הצדדים יתייחסו אליה ברצינות, משמעותה היא שאלפי גיורים עלולים להתבטל, משום שאם אכן יבוטלו גיוריהם של מי שאינם מקיימים מצוות - רוב הגרים צפויים למצוא עצמם כגויים מחדש.
כי מה לעשות, גיור על פי ההלכה מאופיין, בין השאר, בשניים: הוא נעשה בחוסר רצון ולאחר שהמועמדים לגיור נדחים שלוש פעמים על ידי מגייריהם העתידיים, והוא נעשה בשעה שהמתגייר מבטיח למגייריו כי הוא נוטל על עצמו עול תורה ומצוות (בעיקר כשרות, שמירת שבת, חינוך דתי לילדים ודיני טהרה).
לקבל את הגדרתו העצמית
הגיורים הקולקטיביים בצבא עומדים בניגוד לעיקרון ההלכתי, הקובע כי קשים גרים לישראל כספחת, ואילו בנוגע לקיום מצוות יודעים המגיירים כי אין לרוב הגרים החדשים שום כוונה לקיים איזו מצווה שהיא, אלא בדרך המקרה. הם מעלימים מכך עין, כפי שרבנים מעלימים עין ממתפללים המגיעים, רחמנא ליצלן, במכונית לבית הכנסת בשבת. כיוון שהחרדים הספרדים מתייחסים בדרך כלל באופן חיובי יותר מן החרדים האשכנזים אל המדינה ומוסדותיה, מוכן היה הרב עובדיה יוסף לחיות עם המצב הזה. לעומת זאת, האשכנזים אינם מתלהבים לא מצה"ל ולא מנכונותם של החיילים הלא יהודים להתגייר, ומצידם, הם יכולים להישאר גויים בצבא ומחוצה לו. עכשיו, לפי גירסה פוליטית אחת, נכנע יוסף לאשכנזים (לפי אחרת, דעתו התקבלה). בכל מקרה, זו הפשרה.
אבל למה, לעזאזל, אנחנו צריכים להיכנס בין החרדים הקצת יותר פרגמטיים ובין אלה הקיצוניים יותר? למה חייל שרוצה להיחשב יהודי חייב לשקר ולומר שישמור מצוות, אם אין לו שום כוונה כזו? למה לנו לתת לרבנים את הסמכות לקבוע למדינה מיהו יהודי ומי אינו יהודי, ואף לבטל, בדיעבד, את הגדרתו של פלוני כיהודי?
מי צריך את הליברליות של עובדיה יוסף ואת הפשרות שהשיג או לא השיג דרעי? למה לא נותיר את כל זה לצאן מרעיתם? למה צריך הצבא להיכנס לפינה האפלה הזו של המרת דת ושל שקרים לרבנים? ממתי זה תפקידו? באיזו מאה אנחנו חיים? באיזו מדינה?
המדינה רשאית לקבוע בעצמה מיהו יהודי, והדרך הפשוטה וההגיונית ביותר לעשות זאת היא, לפחות, לקבל את הגדרתו העצמית של מי שהגיע ארצה מכוח חוק השבות, ולרושמו כיהודי. כמעט כל מאות אלפי העולים מרוסיה וצאצאיהם, אשר אינם יהודים על פי ההלכה, עומדים בקריטריון הזה, ואין דבר הגיוני מכך שהמדינה תגדיר אותם, מבחינתה, כיהודים. אם ירצו להתחתן בעתיד במסגרת דתית, יהיה עליהם לעבור גיור דתי, ואז יחליטו אם הם משקרים למגייריהם וחיים בפחד מפני ביטול יהדותם, או שהם הופכים ליהודים דתיים.