ארה"ב ואנחנו: דרושה חלופה מדינית

לא קשה לנחש את תוכן השיחה הארוכה שהתנהלה בין נשיא ארה"ב, ברק אובאמה, לבין הנשיא הפלשתיני, מחמוד עבאס, ערב הטלת הצעת הווטו האמריקני - הצעה שמנעה החלטה ביקורתית על ישראל בנושא המשך ההתנחלויות. אובאמה ביקש מאבו מאזן שלא להביך אותו ברגע כה רגיש במזרח התיכון, הבטיח לו להגביר את מאמציו לחידוש התהליך המדיני וביקש ממנו לדחות את העלאת הנושא למועצת הביטחון.

עבאס אמר לאובאמה כי הוא עומד בפני הציבור שלו עירום ועריה, ההתנחלויות ממשיכות להיבנות מול עיניו, שום סיכוי לא נראה באופק להסדר מדיני והוא נתפש כמי שמשרת את צורכי הביטחון של ישראל כאשר הוא מונע כל סוג של אלימות נגד ישראל, עוצר חשודים ומפרק אנשים מנשקם. הוא הסביר לאובאמה כי אם יעמיד אותו שוב בפני מצב שבו ייאלץ למשוך הצעת החלטה לאו"ם, כפי שאולץ לעשות אחרי דו"ח גולדסטון, הוא ייאלץ לפרוש מייד מתפקידו. זאת כיוון שהוא לא יוכל להסביר את מעשהו לאיש, גם לא למקורביו הנאמנים ביותר.

העובדה שמחמוד עבאס לא נכנע ללחץ האמריקני מעניקה לו הערכה מחודשת ברחוב הפלשתיני. צריך להיות ברור: השותף הפלשתיני שלנו קיבל החלטה היסטורית לא להשתמש באופציה האלימה. ההחלטה הזו ניתנת להסבר, גם מול המתלהמים למיניהם, כאשר קיים אופק מדיני. באין אופק מדיני, הדרך היחידה הפתוחה בפני ההנהגה הפלשתינית היא קיום מהלכים מדיניים אשר יוצרים תחושה של התקדמות כלשהי, לפחות בתחום הלגיטימציה הבינלאומית, כלפי מטרותיהם.

מכאן הפעילות האינטנסיבית לקבלת הכרה במדינה פלשתינית בגבולות 67', ומכאן הניסיון להשיג החלטה ביקורתית נגד ישראל במועצת הביטחון. ממשלה ישראלית שאינה מוכנה לשלם את מחיר השלום חייבת להבין שיש לכך מחיר. ואם אין זה מחיר של אלימות - יהיה זה מחיר מדיני. אילו נכנע אבו מאזן ללחץ האמריקני, ייתכן שהיינו עומדים מול סוג שונה לחלוטין של מחירים בעתיד הקרוב.

אין זה מחיר פשוט. 14 מדינות, בהן ידידות חשובות של ישראל, אימצו, ללא היסוס, את הצעת ההחלטה בנושא ההתנחלויות. ארה"ב מצאה את עצמה בדיוק בסיטואציה שלא רצתה להימצא בה: מצביעה נגד עמדותיה שלה, נחשפת כמגן היחיד של ישראל בעולם ועומדת נגד העולם הערבי כולו בשעה שהיא עושה מאמצים עליונים לזכות באהדתו. הציבור הערבי היוצא אל הכיכרות, ואשר זיהה את ארה"ב כמי שתמכה במשטרים שהוא מבקש את היעלמותם, מוצא את אובאמה עצמו מטיל וטו על החלטה בנושא המוסכם ביותר בעולם, כל שכן בעולם הערבי - התנגדות להתנחלויות.

ישראל לא תוכל להמשיך במצב הנוכחי לאורך זמן. כל ראשי הממשלה הקודמים מטעם הליכוד ביקשו להימנע מנסיגה מן הגדה המערבית, אבל כולם פנו לחלופות מדיניות משמעותיות: בגין נסוג מכל סיני; שמיר השתתף בוועידת מדריד שהובילה למו"מ דו-צדדי עם כל שכנינו; שרון נסוג מכל רצועת עזה.

נתניהו לא יוכל להימנע מלהחליט מהי החלופה שלו.