קדאפי אינו מובארק, נראה עוד הרוגים רבים בלוב

האירועים שמתרחשים עכשיו בלוב היו צפויים לקרות במוקדם או במאוחר למרות שהעיתוי בהחלט מפתיע אותנו. בלוב קיימת אופוזיציה כבר הרבה שנים, רובה נמצאת מחוץ לגבולות המדינה, בארצות הברית ובאנגליה, אך שליחיה נמצאים במדינה עצמה. ראינו בעבר את האופוזיציה מרימה את ראשה, בניגוד למדינות ערב אחרות בגל הנוכחי- גם ב-1993 וגם ב-1999, לכן בלוב ההתקוממות לא זרה לגמרי לקדאפי, כי משהו תמיד געש שם מתחת לפני השטח, אם כי כנראה מדובר במקרה חמור יותר.

ההתקוממות בלוב נבעה כמובן מהגורם האזורי- הגל בעולם הערבי שהחל בטוניסיה - וההתקוממות גם מתאפשרת בגלל התנאים הטכנולוגים שלא היו בעבר ובראשם אמצעים חברתיים במרחב הטכנלוגי כמו פייסבוק וטוויטר. הצעירים מושפעים מכך מאוד, עד כדי יציאה לרחובות ומוכנות להקריב את חייהם. הם דורשים מהמנהיגות לקבל יותר ממה שניתן להם עד כה.
הפוליטיקה בלוב גם היא מאוד תוססת בגלל ערבוב של איסלם עם שבטיות ועם פזילה למערב - מדובר בקומפלקס שלם שקדאפי בנה עצמו במרכזו במשך ארבעים ואחת שנים, משנת 1969.

לוב היא מדינה של יותר ממיליון וחצי קילומטר מרובע, אך רק עם שישה מליון תושבים, ובעלת מאגרי נפט עצומים. קדאפי נתפס הן בלוב והן בעולם הערבי כמנהיג מאוד חזק. הוא נולד למשפחה שהיתה שייכת לשבט הקדאדפה ובמונחים של מדעי המדינה היו קוראים לו המשכיל הראשון של המשפחה. בבית הספר הגבוה כבר התחיל לעסוק בפעילות פוליטית ממנה מוריו ניסו להתעלם. הוא שם לנגד עיניו במסלול שלו לעבר השלטון את נאצר וגם לאחר שתפס את השלטון ניסה להתקרב אליו ונמנה עם מעריציו.

ההתנגדות לקדאפי מונעת ממספר גורמים. גם אם תחילתה היא בגל הכולל של העולם הערבי -בתחילת שלטונו, פגע קדאפי באוכלוסיות המבוססות ובבעלי ההון, כשניסה לחלק ולגזול את רכושן. הוא דוגל בסוציאליזם ערבי. מעניינת במיוחד וגם מביאה עליה התנגדות רבה היא הגישה שלו לדת האיסלם.

קדאפי גדל על האיסלם המסורתי ובסיסו היה מושתת על לאומנות ערבית - לכן בזמן שלטונו קדאפי מתנגד במיוחד לכל ביטוי של האיסלם הקיצוני. קדאפי אמר כי אין להיתלות ולהתפלל לנביא מסויים או לשייח זה או אחר ורק הקוראן צריך להיות נגד עיניו של האדם הדתי, כלומר ללא קוראן אין איסלם ורק הקוראן הוא האיסלם - הוא ממש ניכס לעצמו איסלם רפורמיסטי משלו.

העם הלובי כנראה גם חדל להאמין בדמוקרטיה המדומה שמכר לו קדאפי. הדמוקרטיה של קדאפי היתה רפובליקה של ועדות שניהלה כביכול את המדינה אך בפועל היה ראש אחד לוועדות שמחליט בשביל כולם. גם קדאפי, כמו מובארק, ייעד את בנו להחליפו וכמו במצרים הדבר לא מוצא חן בעיני רבים מתושבי המדינה.

לא קל להתנבא לאן לוב הולכת מכאן, מהסיבה הפשוטה שמעט מאוד מגיע ממה שקורה שם. עם זאת, אני יכול להגיד בוודאות שקדאפי הוא לא מובארק והוא לא יוותר על שלטונו לפני שנראה עוד הרוגים רבים ברחובות. ישנם דיווחים כי הוא לקח שכירי חרב שידכאו את המהומות, ואם המצב אכן כך יש לשאול מה תפקידו של הצבא במהומות - האם הוא לצידו של קדאפי, נגדו או שאולי הכריח את קדאפי לעשות שינויים משמעותיים במדיניותו. לוב כבר לא תיראה אותו הדבר.

פרופ' מוריס רומני הוא מומחה ללוב ולמזה"ת באוניברסיטת בן גוריון