כאילו לא די לנשיא אובמה בטלטלה הפוקדת את המזרח התיכון, והנה התרגשה עליו גם סערה חדשה מבית, המציבה אתגר למנהיגותו. מדובר בשלב נוסף בקרב המתנהל בין הבית הלבן לבין יריביו הרפובליקנים, והמעוגן בתפיסות כלכליות וחברתיות מנוגדות. חרף כל מאמציו של הנשיא להשיג פשרות עם האגף המתון של המחנה הרפובליקני בסנאט, הסלים החיכוך בין המפלגות על רקע הצעת התקציב שהגיש לקונגרס בשבוע שעבר.
האם המזה"ת יוכל להמתין?
יריית הפתיחה בעימות הנוכחי נורתה בוויסקונסין, שמושלה הרפובליקני הטרי, סקוט ווקר, יזם לאחרונה מהלך חקיקתי שנוי במחלוקת שנועד לפגוע אנושות במעמדם של האיגודים המקצועיים במדינה. בהתאם ליוזמה זו תוגבל זכותם של האיגודים לנהל מו"מ קיבוצי, ולעומת זאת יופקע מידיהם הטיפול בתוכניות רווחה, ובראשן הפנסיה והביטוח הרפואי. ברקע הדברים עומדת תפיסת עולם שמרנית מובהקת, המבקשת לצמצם את הוצאות הממשל ורואה באיגודים ביטוי לאינטרסים צרים. על רקע זה, אין זה מפתיע שמה שהחל כמשבר מקומי הפך מייד לציר של מאבק חריף בין הנשיא לבין המנהיגות הרפובליקנית בקונגרס. אובאמה, שהאיגודים המקצועיים נותרו עבורו חלק מרכזי מתשתית התמיכה המאורגנת, יצא במתקפה חריפה נגד המושל. זאת, כאשר לשני הצדדים ברור שוויסקונסין היא תקדים וסימן לבאות. יתרה מזאת, אם אכן יחריף המשבר, הדבר עלול לסכל את אישורו של התקציב ולהביא - לאחר 4 במארס - לשיתוקה של המערכת הפדרלית כולה.
בשנת 1994 הצליח הנשיא קלינטון להפוך את משבר התקציב (שהביא לשיתוק פעולות הממשל) למנוף בדרך לנסיקה וניצחון בבחירות של 1996. כדי לשחזר את הישגו של קלינטון יזדקק אובאמה לכל כישוריו וכישרונותיו הפוליטיים. השאלה אם כתוצאה מכך יוכל המזרח התיכון להמתין עד שהנשיא יוכל להקדיש לו את כל משאביו ומוקד הקשב שלו היא כמובן שאלה אחרת.
הכותב הוא מחבר הספר "מטרומן ועד אובמה: עלייתם וראשית שקיעתם של יחסי ארצות הברית-ישראל".