הצעת החוק שהתקבלה בשבוע שעבר בוועדת החוקה מציעה לאסור כל הבעת דעה בזכות חרם על ישראל, על מוסד, על מפעל או על מוצריהם של מוסדות או מפעלים כאלה, בין שהם בשטח ישראל או בשטח הנתון לשליטה ישראלית. הצעה זו היא אחד מתסמיני הפאניקה, ההיסטריה ואובדן העשתונות שמאפיינים את התנהגותם של ח"כים מהימין האנטי-דמוקרטי בשנה האחרונה. היא מצטרפת להצעת חוק ועדות הקבלה, להקמת ועדות חקירה נגד ארגוני זכויות האדם בישראל ולהצעות חוק אחרות שנועדו לחבל בדמוקרטיה הישראלית ולהפוך אותה לדמוקטטורה.
ברור שהצעת החוק האחרונה, אם תעבור בכנסת ותהפוך לחוק, רק תגרום נזק שיעלה בחומרתו על הנזק שנגרם לישראל עקב תמיכתם של כמה ישראלים בחרמות נגד ישראל. מי שמחרים את ישראל אינו זקוק ואף אינו מעוניין בתמיכתם של ישראלים במעשיו. מי שמחרים את ישראל מעוניין להציג תמונה מסולפת של ישראל כחברה מונוליטית שאין בה זרמים וכוחות פוליטיים שמתנגדים למדיניות ממשלתה.
העובדה שחופש הביטוי בישראל והשימוש שהתקשורת עושה בו עולים בהרבה על חופש הביטוי והביקורת שרווחו באנגליה בזמן מלחמת פוקלנד (או בצרפת בזמן מלחמת אלג'יריה או בארה"ב בשיאה של מלחמת עיראק) היא לצנינים בעיני אותם צבועים שמחרימים את ישראל ובה בעת נמנעים מלהחרים ארצות שבהן זכויות האדם - ובהן חופש הביטוי, נרמסות.
ישראל אינה מאפיה
אבל דווקא עבור מי שמבקש להרחיב את החרם על ישראל חוק החרם הוא מתנה משמיים. הוא ישרת בראש ובראשונה את הגרועים שבשונאי ישראל, אלו שמחפשים כל דרך להציג את ישראל כמדינה מצורעת שמתחזה לדמוקרטיה בעוד היא הופכת למין דיקטטורת אפרטהייד שמטילה סנקציות על כל ביקורת נגד מדיניות ממשלתה. אין ספק שמפיצי החרם על ישראל מתפללים לכך שהחוק יתקבל בכנסת וייושם.
אילו היה לשונאי ישראל אלה סוס טרויאני בכנסת, היו חברי אותו גיס חמישי מגיחים מבטנו ומרימים את ידיהם בחדווה בעד החוק האנטי-ישראלי הזה.
מחוקקי החוק החדש מבקשים לאסור, בין השאר, את פרסום מיקומם של מפעלים שממוקמים מעבר לקו הירוק בנימוק שגילוי כזה עלול להביא לחרם על מוצריהם של מפעלים אלה. מי שמתגאה במעשיו אינו מסתיר אותם ואינו אוסר לפרסמם ברבים. מי שמתגאה במעשיו, במפעלו וביצירותיו רק צוחק על מחרימיו ומרחם עליהם. רק מי שיודע שמעשיו אינם מוסריים או אף נפשעים יעשה הכל כדי להסתירם מעין השמש. המאפיה מחסלת כל מי שמעז לחשוף את מוסדותיה ומפעליה וקורא להחרים מוצרים ומסעדות שזוכים להגנתה. ישראל אינה מאפיה. היא עדיין דמוקרטיה ולא דיקטטוקרטיה. זו שעתם של חברי הכנסת השפויים לבלום במעוד מועד את יוזמתם של עמיתיהם משולחי הרסן שמתאמצים להפוך את ספר החוקים שלנו לקודקס שמתאים למאפיה.