זונה טובת לב ושני חתולים רעבים

שתי הידיים של אנה היו עסוקות. בימין, היא החזיקה כוס וויסקי עם קרח, ובשנייה סיגריה דקה. הברמן נראה כמו חייל רוסי. עיניים ירוקות, גוף בהיר ושרירי. עוד מעט אנה צריכה ללכת הביתה למשמרת ערב, לשכב עם גברים תמורת כסף. היא מוציאה את האייפון מהתיק, מתקשרת לאחותה שלא עונה. גולשת בפייסבוק, שום דבר חדש. יוצאת מחוץ לבר, שעות הערב, רחוב אלנבי. היא שולפת את האייפון, מצלמת שני חתולים ישנים צמודים זה לזה. כמה שהם יפים. (אלה ניטשה ונוצ'ו). במהלך הערב, אנה תשכב עם שישה גברים. היא בודקת, אין שיחה שלא נענתה, אין הודעה חדשה ואין שום דבר מעניין בפייסבוק. היא מסתכלת על התמונה עם שני החתולים שצילמה ומחייכת.

אנה מגדלת שלושה חתולים וכלב אחד. את ימי ילדותה עשתה בבית של סבתה, מאלפת נמרים בקרקס אשר נהגה לומר: "קושקי צ'יסטיאט יאד" (בעברית, חתולים מנקים רעל). בבית היו להם תמיד לפחות שני חתולים, ועוד טיגריס אחד בחצר שהסבתא גידלה. כשאנה היתה חולה היא ביקשה מהחתולים שישכבו לה על החזה וירפאו אותה. כשהיה לה קר, היא ביקשה שהחתולים ישבו לה על הרגליים ויחממו אותה ,כשהיה לה עצוב או כשהיתה עצבנית, היא ביקשה מהחתולים שיבואו אליה, שינקו ממנה רעלים. כשהרגישה טוב, היתה אנה הקטנה הלכה בבית וצעקה כמו בבושקה, "קושקי צ'יסטיאט יאד".

גבר קירח בן שבעים ומשהו (שמציג את עצמו כבן 53) פונה אליה ערב אחד באתר היכרויות. הוא מזמין אותה אליו הביתה (רק לשיחת ידידות). היא מתרשמת מהבית המאוד מפואר שלו, הוא מציע לה יין יוקרתי, היא מסרבת, הוא אומר לה שהיא יפיפייה ומבקש ממנה מסאג' תמורת סכום כסף מפתה במיוחד. היא מסכימה. כשנכנסה למיטה, התהפכה על הבטן כדי לא לראות את הפנים הזקנות שלו. היא שומעת את הנשימה הכבדה שלו על אוזניה ומרגישה את שיער גופו המזיע נצמד אליה. היא נלחצת ומתחילה לנוע בעצבנות. משום מה, היא נזכרה בבבושקה שלה צועקת, "קושקי צ'יסטיאט יאד". פתאום היא דמיינה שהיא ילדה קטנה ושהגבר השוכב מעליה הוא בכלל חתול. באותו רגע, אנה נרגעה קצת ואפילו הצליחה לשתף פעולה. מאז שאנה התחילה לעבוד בזנות, לפני כשנתיים, היא לא מצליחה להפסיק, למרות שתיכננה להפסיק כבר כמה פעמים. היא פשוט לא מוכנה להרוויח 4,000 שקלים בחודש, סכום שהיא מרוויחה בשתי משמרות עם עשרה גברים, או נשים. ארבעים וחמש דקות כל אחד.

אנה יורדת לבית הקפה לשתות הפוך. פתאום היא רואה את שני החתולים שצילמה אתמול מחטטים בפח אשפה. מסכנים שלי, היא משלמת ומייד ניגשת אליהם. ניטשה ונוצ'ו מייללים ומניחים את הידיים שלהם על הרגליים שלה. היא מבינה את הרמז, נכנסת לסניף AM-PM קרוב וקונה אוכל לחתולים. שתי קופסאות שימורים (בטעם ברווז ובטעם דגים). היא חוזרת לאיזור בית הקפה ולא מוצאת את ניטשה ונוצ'ו. גשם מתחיל לרדת. איפה אתם? פסס פסס פסס! קושקי? פתאום אנה שומעת יללות חזקות. אלו היללות של ניטשה. היא הולכת בעקבות הקול של ומוצאת את החתול הג'ינג'י מיילל לעזרה. אנה מזהה שנוצ'ו במצוקה, הראש שלה נתקע בתוך קופסת שימורים ממתכת. איך היא הכניסה את הראש פנימה? כמה זמן היא מסתובבת ככה? לא ברור, חייבים לקחת אותה בדחיפות לווטרינר. נוצ'ו שורטת ונאבקת, אבל אנה שהתמודדה בילדותה עם שאגות של טיגריס גדול, לא מפחדת משריטות של חתול קטן.

במונית אנה נזכרת שלא השאירה לניטשה אוכל ומצטערת על כך. הווטרינר מסיר את קופסת המתכת מהראש של נוצ'ו בזהירות, ומצליח לא לפגוע בה. אנה מחליטה שזו הזדמנות מצוינת לעקר אותה ולחסן אותה. היא לוקחת את נוצ'ו אליה הביתה להתאוששות. בערב, אנה מזייפת את זה עם ארבעה גברים ואישה אחת. אם ארבעה חתולים וכלב לא שופטים אותה, מי אנחנו שנשפוט? מהרחוב היא שומעת יללות, חתולים מיוחמים קוראים זה לזה לעשות אהבה. אנה חושבת לעצמה, שאצל בעלי חיים אין בכאילו. אין נשיקה בכאילו, אין אהבה בכאילו ואין סקס בכאילו. בעלי חיים לא מזייפים את זה.