חזקת החפות עומדת ליו"ר בנק הפועלים בדימוס דני דנקנר שהמשטרה קושרת אותו לפרשיית שוחד. גם למנכ"ל הנוכחי ציון קינן, שמיוחסות לו עבירות חמורות אם כי קלות מאשר לדנקנר. פרקליטי השניים מזכירים כי לא המשטרה מכריעה אם להגיש כתב אישום. זה עניינה של פרקליטות המדינה. בכל זאת נסגר אתמול מעגל. זה המעגל הקשור דווקא בנגיד בנק ישראל, פרופ' סטנלי פישר.
זכה להערכה רבה
מאז נכנס לתפקידו היה פישר חלק מהממסד הכלכלי. זכה להערכה רבה. פעם כאשר ניווט את המשק הלאומי להיחלץ מן המיתון שפקד את העולם ועשה זאת טוב מעמיתיו במדינות רבות, ופעם אחרת שלשום כאשר הנתונים הצביעו על שיעור צמיחה גבוה מכפי שציפו. אך אי שם באמצע הדרך לפני כשנתיים חדל פישר להיות חביבה של חלק מהקהילה העסקית. זו אשר עד לאותו רגע עשתה בכלכלה הלאומית ככל העולה על רוחה. איש לא עצר בעדה. איש לא יכול לעצור בעדה, והיא זו שהחלה להסתייג ממנו בגלל החלטתו לערוך בדק בית בבנק הפועלים.
ראוי לחזור לאותם ימים. לפתע כמעט שלא נמצאו לפישר תומכים. הוא נתקל במטחי ביקורת רבים. מעטים בתקשורת התייצבו לצידו. גם הופעלו נגדו אמצעים פסולים, שהעיקרי בהם היה מסכת של סחבת בלתי פוסקת. הנגיד לא הבין מה קורה. הייתכן כי ירמוז שיו"ר בנק חייב להתפטר והם ינסו להתעלם ממנו? לבטל אותו? חלף זמן עד שעמד על הטכניקה של חוגים אלה אשר רצו להרוויח זמן כדי לסכל את העברתו של דנקנר מתפקידו. אך גם פישר הבין לאן פניהם וקצב להם מועד אחרון לדיבורי סרק.
מעולם לא הודו כי פעלו בשירות אינטרסים צרים. לא ביקשו את סליחת הציבור על ניסיונם לעשות דה-לגיטימציה לנגיד. עכשיו תמה חקירת המשטרה ומיפתה היטב מי היה על צידו של מי, ואם תימשך ההתעניינות התקשורתית אפשר יהיה להשיב גם לשאלה המסקרנת - מדוע.