בחריין – המבחן הבא לנשיא אובמה

נראה שהתחנה הבאה בהפגנות ששוטפות את המזרח התיכון היא מדינת-האי בחריין במפרץ הפרסי. השאיפה להשתחרר מכבלי משטרים מדכאים הגיעה בימים האחרונים גם לאוכלוסייה הבחריינית, ובינתיים נתקלת בתגובה קשה מצד הרשויות – כולל תקיפת מפגינים בשנתם בכיכר הפנינים.

ההתעוררות בבחריין מבהירה שלמרות המכנה המשותף בין גילויי המחאה בשבועות האחרונים בעולם המוסלמי - הבעת זעם של ההמונים כלפי שליטים עריצים – בכל זאת, ההתייחסות לכל מקרה היא לגופו. ממשל אובמה – שברמה הרטורית מחלק מנות גדושות של תמיכה לאוכלוסיות שנאבקות למען החופש והדמוקרטיה – מבין היטב את ההבדלים. למעשה, לאורך כל הדרך הממשל בארה"ב הפגין גישה פרגמטית, ויש שיטענו אף אופורטוניסטית, לאירועים המתפתחים במדינות השונות.

בחריין מציבה אתגר מיוחד לממשל האמריקני, במיוחד לנוכח הביקורת שספג על התנהלותו במהומות נגד מובארק במצרים. ואולם, נראה שהממשל מאמץ גישה זהירה כלפי המצב בבחריין בעיקר משיקולים גאו-פוליטיים. בחריין היא בעלת בריתה של ארה"ב במפרץ ובאי יושב בסיס של הצי החמישי שמאבטח את נתיבי הנפט למערב. כמו כן, בחריין משתפת פעולה עם מאמצי הממשל לבודד את אירן, ואך לפני שנה הסכימה לארח על אדמתה מערכות הגנה נגד טילים, המכוונות להתמודד עם האיום האירני – יחד עם כווית, קטאר ואיחוד האמיריות. יתרה מכך, בחריין חוששת מאד מאירן, אשר הביעה לא פעם תביעות ריבוניות כלפיה, כולל קביעות "היסטוריות" לכאורה לפיהן בחריין היא למעשה המחוז ה-14 של אירן. העובדה שכ-70% מהאוכלוסייה בבחריין היא שיעית אינה מסייעת, ולמעשה, שליטי בחריין סבורים שאירן פועלת בתוכה כדי להתסיס את האוכלוסייה כנגד המשטר.

בעוד הממשל האמריקאי מתייצב לימינה של האוכלוסייה האירנית המוחה, בהקשר של בחריין – המסר הוא שונה. שם, מבקש ממשל אובמה להעביר מסר למלך חאמד אל-ח'ליפה, המעודד אותו לעשות יותר כדי להיענות לדרישות העם, ולהיפתח יותר לצעירים שמחפשים הזדמנויות. יש לזכור, המפגינים בבחריין אינם מקשים מאוד - מעצם העובדה שאינם מבקשים לסלק את המלך, אלא רפורמות פוליטיות, חירויות רבות יותר, ושיפור במצבם הכלכלי. לכן, בשונה מהמקרה המצרי, אין גם לחץ לתמוך בסילוק המנהיג העריץ. המלך כבר התחייב להאיץ תהליכים של יישום רפורמות, כולל הקלות בפיקוח הממשלתי על התקשורת והאינטרנט. כמו-כן הוא התחייב לחלק 1,000 דינר לכל משפחה.

ככל שיהיו מקרים רבים יותר של התקוממויות במדינות באזור - המגמות הדיפרנציאליות בהתייחסות האמריקאית צפויות להיחשף. לא הרחק מתחת למעטה הרטורי של תמיכה בעמים החותרים ליתר חופש, יש מגמות פרקטיות וריאליסטיות שישפיעו על התגובה של ארה"ב. וככל שהדבר נוגע למפרץ הפרסי – לשאלה אם זה טוב או רע למאמצים לרסן את אירן עשויה להיות משקל מכריע בהתייחסות.

* ד"ר אמילי לנדאו היא ראש תכנית בקרת נשק וביטחון אזורי במכון למחקרי ביטחון לאומי.