נפתח בבדיחה שמסופרת בימים אלה בידי צעירים במצרים.נשיא מצרים חוסני מובארק יושב עם בני משפחתו במטוס שלוקח אותם לחו"ל. אחרי ההמראה מציע לו בנו הבכור, עלא: "תזרוק 100 לירות מצריות מהמטוס, תהפוך אזרח שימצא אותם למאושר". בנו השני, גמאל, אומר לו: "עדיף שתזרוק מאתיים לירות מצריות ותהפוך שני אזרחים למאושרים". אומרת לו אשתו סוזן: "עדיף שתזרוק 400 לירות מצריות ותהפוך ארבעה אזרחים למאושרים". הטייס שומע את השיחה וצועק לנשיא המודח: "עדיף שתזרוק את עצמך ותהפוך 80 מיליון אזרחים למאושרים".
העם המצרי ידוע בחוש ההומור שלו. בניגוד לנקודת המבט הישראלית שרואה בכל מצרי איום, אזרחי המדינה השכנה הם חייכנים, אוהבי בדיחות, מסבירי-פנים וסימפטיים מאין כמוהם. כעת, משהשלימו את החלק המרכזי במשימתם וסילקו את מובארק, הם מתפנים לספר בדיחות. אחת המצחיקות ביותר מספרת על מובארק שנכנס לחנות נעליים ומבקש זוג מהמוכר. תוך שניות ספורות חוזר המוכר עם זוג נעליים במידה 39. מובארק המופתע מסתכל עליו ושואל: "איך ידעת מהי מידת הנעליים המדוייקת שלי?". עונה לו המוכר: "אני מכיר את המידה שלך יותר משאני מכיר את המידה שלי. כבר 30 שנים אתה דורך עלינו".
המודל של ישראל היום?
כל הזעם והתסכול על משטר מובארק מתפרץ כעת ללא חשש, והבדיחות משקפות זאת היטב. רבות מהן מתארות את מובארק כרודן, שבמשך שלושים שנות שלטונו עשק את הציבור, התעלל ופגע בו. בן לילה, הפך מובארק לשק החבטות הלאומי של אזרחי מצרים, בכירי הממשל ואפילו של העיתונים שעד לשבוע שעבר היו מזוהים עם משטרו. אז מה הפלא שעכשיו מפרסמים בעיתונים חדשות לבקרים דיווחים על הידרדרות במצבו הבריאותי הפיזי והנפשי?
אפילו אויביו הגדולים ביותר של הנשיא לשעבר מתפתלים בחוסר נוחות לנוכח הדיווחים האלה. חלק מהעיתונים דיווחו על התעלפויות חוזרות ונשנות, חלק אחר על אובדן הכרה. יש שדיווחו גם שהנשיא המתפטר מסרב לקבל טיפול רפואי ומייחל למותו "על אדמת מצרים". קשה לדעת מה נכון ומה לא, אך לא צריך להיות פסיכיאטר כדי להבין שמובארק בוודאי שרוי בדיכאון כבד, ושסילוקו מהשלטון בבושת-פנים לא היטיבה עם מצבו הבריאותי, הירוד גם ככה. דיווחים מכמירי-לב ומעוררים סימפטיה לאיש בן ה-83. איך אפשר לצפות מאדם שאיבד את עולמו תוך ימים ספורים להישאר חזק?
דיקטטור, אבל עם לב זהב?
אפשר להניח שמה שהעליב את מובארק יותר מכל דבר, היא היריקה בפנים שקיבל מהציבור אחרי שנים כה רבות בתפקיד. מובארק מרגיש נבגד, מר, זועף וכועס. אפשר לומר עליו הרבה דברים ולטעון, ובצדק, שהוא היה מנהיג מושחת שהוקף באנשים מושחתים, שהוא השתיק את מתנגדיו, שהוא קידם חוקה שלא תאפשר לאף אחד מלבדו (ומלבד בנו) להיבחר לנשיאות, ושהוא לא הצליח לשפר את מצבם הכלכלי של מיליוני מצריים רעבים ללחם. אך אי אפשר להטיח בו שלא היה אכפת לו ממצרים. מובארק שירת שנים ארוכות בצבא מצרים בתפקידים בכירים ולאחר מכן כיהן 30 שנה כנשיא. הוא אהב את מצרים ואהב את עמו.