אמת של רופאים

בשנים האחרונות מתגלים ממצאים ועולות טענות על כך שבתי חולים בארץ מטייחים חקירות רשלנות רפואית ומנסים להסתיר מהציבור ממצאים על תאונות רפואיות קשות ומקרי רשלנות רפואית חמורה. ואולם, רק לעיתים נדירות נחשף פער כה גדול וכה מקומם בין ממצאים פנימיים של ועדה שהוקמה על ידי הנהלת אחד מבתי החולים הגדולים בישראל לבין ממצאי החקירה החיצונית של משרד הבריאות.

בעוד שחקירת בית החולים קבעה כי "לא היה כל דופי משמעותי בהתנהלות הטיפולית" בחולה שמתה כשהיא בת 49 - קבעה חקירת משרד הבריאות כי מותה נגרם על ידי "רשלנות חמורה" של הרופאים וכי "ניתן היה למנוע את האסון" לו היו הרופאים בוחרים בפעולות הרפואיות הנכונות ולא מבצעים פעולה רפואית מיותרת שהביאה למותה.

הפרשה החלה ב?2005 בבית החולים בילינסון בפתח תקווה, ורק עתה, כשבע שנים אחר כך, התקבלו בהנהלת משרד הבריאות החלטות סופיות בפרשה, הנחשפות כאן בראשונה, בקשר להליכים נגד הרופאים המעורבים בה.

במאי 2005 חשה אורנה קטן, אז תושבת תל אביב בת 49, בכאבים בצוואר והרגישה בליטה חשודה. מבדיקות שנערכו לה עלה כי ייתכן שמדובר בגוש שומני, יש חשד שיש בגוש ריבוי כלי דם, והומלץ לה לבצע בדיקות הדמיה כדי לבדוק אם הגוש סרטני.

קטן נבדקה תחילה אצל פרופ' משה סלעי, מנהל המחלקה לאורתופדיה בבילינסון, שהמליץ לבצע בהקדם בדיקת הדמית MRI לפני כל ניתוח שייעשה לה כדי לבדוק את הגוש ואת קרבתו לכלי דם ועצבים. הוא גם ציין כי טיפול כירורגי להסרת הגידול צריך להיות משותף לרופאים משלושה תחומי מומחיות: כירורגית חזה, אורתופדיה ואף?אוזן?גרון. בכך הסתיים הטיפול של פרופ' סלעי בחולה.

לאחר מכן נבדקה קטן על ידי פרופ' רפאל פיינמסר, מנהל המחלקה לאף?אוזן?גרון, שהפנה את המקרה לדיון בישיבת המחלקה עם צוות מחלקת ההדמיה, כדי לבדוק את הקרבה של הגוש לכלי דם. בישיבה השתתפו פרופ' פיינמסר ורופא נוסף, שלא היה שותף להמשך הבדיקות בחולה, והוחלט לבצע בשלב ראשון בדיקת הדמיה אבחנתית של כלי הדם (אנגיוגרפיה), ולאחר מכן לבצע הליך פולשני (אמבוליזציה), שמטרתו לסתום את כלי הדם לצורך מניעה של הדימום במהלך הניתוח המתכונן.

ב?31 ביולי 2005 בוצעו שני הטיפולים על ידי ד"ר אלכס בלינקי, מנהל היחידה לרדיולוגיה פולשנית במכון הרנטגן בבילינסון. מחקירת המקרה עולה, כי ד"ר בלינקי לא נכח בישיבה שהתקיימה על הטיפול בחולה, הוא לא עבר על בדיקות ההדמיה של החולה לפני ביצוע הבדיקות, וקיבל את המידע על החולה בעל פה מהרופאים במכון הרנטגן.

ד"ר בלינקי סיפר עוד בחקירתו כי בזמן הבדיקה לאבחון כלי הדם סביב הגידול הוא לא ראה ריבוי כלי הדם. ואולם למרות זאת, הוא החליט לבצע גם את הטיפול לסתימת כלי הדם למרות שלא נמצאו על ידו בבדיקה האבחנתית כלי דם רבים ומבלי להתייעץ עם פרופ' פיינמסר, שהיה אמור לנתח את החולה.

בשלב זה של הטיפול החל הכשל שהביא למותה של קטן: כשהוזרק החומר לסתימת כלי הדם הופיע דום לב, ולמרות פעולות החייאה ממושכות היא מתה למחרת ביחידה לטיפול נמרץ בבילינסון. בנתיחתה של קטן לאחר מותה במכון הלאומי לרפואה משפטית באבו כביר התברר שהגוש בצוואר היה רק גידול שומני ושפיר ללא ריבוי של כלי דם ונקבע בין היתר כי גוש כזה "אינו מהווה אינדיקציה לביצוע פעולת האמבוליזציה שבוצעה בקטן" וכן הומלץ באופן חריג להעביר את חוות הדעת של נתיחת הגופה למשרד הבריאות לצורך הקמת ועדה לבקרת איכות.

כחודש לאחר המקרה מינתה הנהלת בילינסון ועדת בדיקה פנימית לחקור את הטיפול הרפואי באורנה קטן. לראשות הוועדה מונה ד"ר מנשה חדד, מנהל המחלקה לכירורגית כלי דם בבילינסון, וחבריה היו פרופ' רן קורנובסקי, מנהל מכון הצנתורים, וד"ר אלכסנדר קוגן, אז האחראי על הטיפול הנמרץ במחלקת ניתוחי לב?חזה.

כשנה לאחר מכן קבעה הוועדה בדו"ח פנימי כי "בדיקתה, ההחלטות הטיפוליות וביצוען נעשו במועד ובצורה מקצועית לחלוטין". הוועדה העלתה כמה שאלות על הטיפול, אבל קבעה כי "לאחר קריאת הרשומה הרפואית, בדיקת כל החומר הרפואי שבהישג יד ושמיעת העדויות לא מצאה הוועדה כל דופי משמעותי בהתנהלות הטיפולית באורנה קטן".

במילים אחרות: ועדת בדיקה של אחד מבתיה"ח המרכזיים בארץ קבעה כי לא ניתן היה לטפל אחרת בקטן, ולא ניתן היה למנוע את מותה בביה"ח, שנחשב ל"ספינת הדגל" של קופ"ח כללית.
ואולם, החקירה החיצונית של משרד הבריאות בפרשה העלתה ממצאים שונים לחלוטין. הוועדה שהוקמה בנציבות קבילות הציבור במשרד הבריאות הגישה את מסקנותיה באוגוסט 2009 וקבעה מסקנות קשות ביותר על המקרה. בין היתר גילתה הוועדה כי במקרה זה "התרחשה שרשרת של טעויות שהובילה לתוצאה הסופית. חלק מהפענוחים של בדיקות ההדמיה בבילינסון היו מוטעים ולא מדויקים וניתן היה למנוע טעויות אלה על ידי בדיקה מעמיקה יותר. פענוחים מוטעים אלה הובילו להחלטה לבצע את הבדיקה והטיפולים במכון הרנטגן שהובילו בסופו של דבר למותה. הוועדה קבעה כי כל השתלשלות העניינים היתה משתנה לו ערכו לקטן גם בדיקת MRI כפי שהמליצו שני רופאים בבילינסון.

הוועדה קבעה עוד שבלינקי ביצע את הבדיקות, שהביאו למותה של קטן, מבלי שעבר על בדיקות ההדמיה הקודמות שלה, היה עליו להפסיק את הבדיקה לאחר שהתברר לו שהגידול אינו מרובה בכלי דם. הוועדה קבעה גם כי ניתן היה למנוע את הטעות שהביאה למותה אם היו נעשות החלטות מקצועיות ובין היתר היתה נעשית התעמקות מדוקדקת בבדיקות ההדמיה שנעשו לה לפני ביצוע הפעולות מסכנות החיים במכון הרנטגן. בוועדת הבדיקה של משרד הבריאות היו חברים פרופ' הדס עירית?הלפרין ופרופ' ז'אן?איב סישל מבית החולים שערי צדק ועו"ד סימה לוי?מובשוביץ ממשרד הבריאות.

עוד שנה לקח למשרד הבריאות לסכם את המקרה ובנובמבר 2010 כתב פרופ' חיים הרשקו, נציב קבילות הציבור במשרד הבריאות, לד"ר רוני גמזו, מנכ"ל משרד הבריאות, סיכום של ממצאי חקירת משרד הבריאות. במסמך פנימי שהגיע לידי "ישראל היום" כתב הרשקו כי על בסיס ממצאי ועדת הבדיקה ושיחות ההבהרה עם שני הרופאים ש"היתה להם אחריות מרכזית לתכנון וביצוע הטיפול אין מנוס מהמסקנה כי מותה של אורנה קטן נגרם על ידי רשלנות חמורה".

הרשקו קבע כי "האחריות לאסון מתחלקת בין שני הרופאים המעורבים" בפרשה. פרופ' פיינמסר, ששלח את החולה לטיפול "שהיתה בו סכנה פוטנציאלית לתגובה חמורה מבלי שטרח לוודא כי ד"ר בלינקי שותף לישיבת התכנון ומבלי שנערכו רישומים בכתב לפרטי התוכנית ומגבלותיה. קיום התיאום בין שני הרופאים היה יכול למנוע את הטיפול המיותר כאשר התברר כי הוא מוצדק". על ד"ר בלינקי קבע הרשקו כי הוא ביצע את הפעולה הטיפולית גם לאחר שהיה כבר ברור שהגידול אינו מוקף בכלי דם ולכן הפעולה היתה מיותרת. הוא גם "לא טרח ליידע על כך את פרופ' פיינמסר ולהיוועץ בו האם יש עדיין צידוק לביצוע התהליך".

הרשקו כתב עוד למנכ"ל משרד הבריאות כי אין מנוס לפתוח בהליכים משמעתיים נגד פרופ' פיינמסר וד"ר בלינקי, והוסיף גם מסקנות מערכתיות כי "מקצוע הרדיולוגיה הפולשנית מתפתח בצעדי ענק ומאפשר לבצע פעולות שבהן עבודת הרדיולוג מחליפה את הצורך בניתוחים גדולים ומסובכים. פעולות אלה חייבות להתבצע תוך תיאום מדוקדק בין הרדיולוג, שחייב להשתתף באופן פעיל בגיבוש התוכנית הטיפולית, לבין הרופא המפנה. במקרה זה היינו עדים לנתק מוחלט בין שני הצדדים שגרם לנזק החמור אשר ניתן היה למנוע לו התקיימה החפיפה המתבקשת בין שני הצוותים".

עוד באותו חודש כתב מנכ"ל משרד הבריאות, ד"ר גמזו, לפרופ' הרשקו כי אין לו אלא "להסכים עם מסקנות הוועדה והמלצתך", וביקש להגיש את הקובלנות נגד שני הרופאים באשמה של גילוי רשלנות חמורה. ממצאים והחלטות אלה לא הועברו למשפחת החולה ולעורכי דינה ונודעו להם רק בעקבות פניית "ישראל היום" אליהם לפני כשבוע.

לפני כשבוע נודע גם שבינתיים חל שינוי בהחלטות הנהלת משרד הבריאות וד"ר בועז לב, המשנה למנכ"ל משרד הבריאות, הצליח לשנות את ההחלטה על הגשת שתי הקובלנות המשמעתיות ולהגיש קובלנה רק נגד ד"ר בלינקי ולא גם נגד פרופ' פיינמסר, מבכירי רופאי אף?אוזן?גרון בארץ. קובלנה מוגשת במשרד הבריאות נגד רופאים לבית הדין למשמעת ולאחר הרשעה העונש נע מנזיפה והתראה לשלילת הרישיון לעיסוק ברפואה זמנית או לצמיתות.

מה קרה שבתוך חודש הנהלת משרד הבריאות שינתה את דעתה בקשר למקרה ואיזה מידע הביא ד"ר לב ששיכנע את מנכ"ל משרד הבריאות לשנות את החלטתו על הגשת הקובלנה נגד פרופ' פיינמסר?

ממשרד הבריאות נמסר בתגובה כי "במהלך בירור הפנייה, סברו פרופ' הרשקו וד"ר גמזו שיש מקום להגיש קובלנה נגד פרופ' פיינמסר. לאחר עיון והתייעצות חוזרת עם המשנה למנכ"ל, ד"ר בועז לב, והיועצת המשפטית, מירה היבנר?הראל, הוסכם על דעת פרופ' הרשקו, ד"ר גמזו וד"ר לב שלא היתה התנהלות רשלנית מטעם פרופ' פיינמסר במקרה זה, ולכן לא קמה עילה להליך של קובלנה נגדו. ההחלטה לגבי קובלנה של ד"ר בלינקי בעינה עומדת".

ממשרד הבריאות נמסר עוד כי "המלצות נציב קבילות הציבור הועברו לבית החולים הנילון, אך בשל טעות משרדית לא נשלחו בו זמנית למשרד עו"ד כספי את סרו (שמייצגים את משפחת החולה). על טעות זו נשלחה התנצלות בימים אלה".

הנהלת משרד הבריאות בחרה שלא להשיב לשאלות "ישראל היום" איזה מידע חדש הגיע לידיעת משרד הבריאות שהביא לשינוי ההחלטה להגיש קובלנה נגד פרופ' פיינמסר והדבר נשאר בגדר חידה, שרק מגבירה את התהיות הקשות שנותרו בקשר לחקירה הפנימית של הפרשה בבילינסון.
"ישראל היום" ביקש מהנהלת בילינסון תגובה לטענות על טיוח החקירה פנימית וכן את תגובות כל הרופאים המעורבים בפרשה. מבית החולים נמסר כי "ועדת הבדיקה הפנימית שכללה רופאים בכירים ביותר ביצעה עבודה מקצועית, הגונה ונטולת פניות, שכללה גם פגישה עם משפחת המנוחה ועורך דינה, ששטחו את טענותיהם בפניה. הוועדה ביצעה את מלאכתה נאמנה ובאופן עצמאי לחלוטין. אנו דוחים מכל וכל את הביקורת על ועדת הבדיקה הפנימית של בית החולים. קיומם של חילוקי דעות מקצועיים הם לגיטימיים ואינם מעידים על טיב עבודת הוועדה. הגם אם מסקנותיה לא תאמו את ציפיות משרד עו"ד שהגיש את התביעה. אנו מברכים על החלטת משרד הבריאות שקבעה שאין מקום להליך משמעתי מול פרופ' רפי פיינמסר. פרופ' פיינמסר וד"ר בלינקי אנשי מקצוע מהמעלה הראשונה ומהמובילים בתחומם".

עו"ד דורון כספי, שמייצג את משפחתה של קטן, מסר כי "מסקנותיו, החריגות בחומרתן, של משרד הבריאות בנוגע לאיכות הטיפול שניתן לאורנה קטן ז"ל, ממחישות את מגמת הטיוח והמגננה שהדריכה את עבודתה של ועדת הבדיקה הפנימית מטעם בילינסון, שניקתה את הצוות המטפל מכל רשלנות.

"אלמנה ושתי בנותיה של המנוחה מביעים את הערכתם לחברי ועדת הבדיקה מטעם משרד הבריאות, שעשו עבודתם נאמנה, כמו גם לפרופ' הרשקו, נציב קבילות הציבור במשרד הבריאות ולד"ר גמזו, מנכ"ל המשרד, שמצאו לנכון להורות על הליכי קובלנה משמעתית נגד פרופ' פיינמסר וד"ר בלינקי.

"החלטת ד"ר לב לבטל את הקובלנה נגד פרופ' פיינמסר הינה תמוהה, בלשון המעטה, ומותירה את בני משפחתה של המנוחה עם תחושות קשות בנוגע לאפשרות קיומם של שיקולים זרים ובלתי ראויים שעמדו ביסוד ההחלטה.... אין זה נהיר הכיצד מבטל המשנה למנכ"ל את החלטתו של המנכ"ל בדבר הגשת קובלנה משמעתית - החלטה שנתקבלה על סמך המלצת נציב קבילות הציבור במשרד הבריאות ובהתאם לממצאיה הקשים ומסקנותיה של ועדת הבדיקה שמונתה ע"י המנכ"ל עצמו".

התביעה האזרחית שהגיש עו"ד כספי נגד בית החולים וקופת חולים כללית לבית המשפט המחוזי בירושלים הסתיימה בתשלום פיצויים במסגרת הסדר פשרה.

את השתלשות הפרשה העגומה, שמאפיינת במידה רבה את תופעת טיוח מקרי הרשלנות הרפואית בישראל, אפשר לסיים בקביעותיו המהדהדות של אהרן ברק, שקבע ב?1995 בעת שכיהן כנשיא בית השפט העליון, באחד מפסקי הדין החשובים ביותר שנתנו להגנת זכויות החולה בישראל: "...חובתו האתית והמשפטית של הרופא להעמיד את בריאות החולה בראש מעייניו ולקיים יחס של כבוד לחיי אדם... מטילה עליו חובה לשתף פעולה באופן מלא עם ועדות רפואיות פנימיות המבקשות לדעת בדיעבד מהו הטיפול שניתן לחולה והאם הוא עומד באמות המידה הרפואיות הראויות... לעיתים קרובות כל שמבקש החולה הוא לדעת מה אירע, תוך קבלת הסבר אישי ונטילת אחריות אישית על ידי האחראי למחדל. כן מבקש החולה לוודא שננקטו האמצעים הדרושים כדי שחולה בעתיד לא ייפגע באותו אופן שבו הוא נפגע... שנדרש מהרופא ומקצוע הרפואה אינו סגירות וחיסיון, אלא פתיחות וגילוי אמת".