האביב הערבי: להבחין בין השיעים לסונים

מלכתחילה היה ברור שהמהפכות של תוניסיה ומצרים יגלשו למדינות ערב אחרות וכי הסונים יגררו אחריהם את השיעים. בינתיים הרחובות בתוניסיה ובמצרים הציתו מחדש את המחאה באיראן ובבחריין.

אלא שצריך להבדיל בין איראן לבחריין בדיוק כמו שיש להבחין בין תוניסיה למצרים. גם אם המשותף לכל אותן מדינות הוא משטר אוטוקרטי ושאיפה של העם לדמוקרטיה (מי יותר ומי פחות), לכל אחת מהן יש ייחוד משלה ולאזרחים מטרות משל עצמם.

נתחיל באיראן: מאז מהפכת 1979 ברור לכולם כי משטר האייתוללות לא ישרוד לעד. זוכרים את מהומות 2000 באוניברסיטאות, כשנסגרו כתבי עת רפורמיסטיים במדינה? כבר אז קיוו רבים במערב כי השינוי בדרך. אבל הוא התעכב. ביוני 2009, בעקבות הבחירות השנויות במחלוקת לנשיאות, ידעה איראן את המהומות הגדולות ביותר מאז המהפכה. ארה"ב, שחלמה אז על דיאלוג עם איראן, לא עמדה לצד הגל הירוק ששטף את המדינה. היה צריך להמתין לשינוי במצרים ובתוניסיה כדי לקבל את האור הירוק גם מאובאמה, ואת המסר ששיגרה וושינגטון לעם האיראני: Yes, you can.

בממלכה הקטנה של בחריין הדברים מעט שונים. המדינה הקטנה - שגודלה כגודל ניו יורק והיא המקום הראשון במפרץ הפרסי שגילו בו נפט - נחשבת לבעלת ברית חשובה של ארה"ב במפרץ. היא אף מארחת את הצי החמישי של חיל הים האמריקני. לפני חצי שנה כבר נעשה ניסיון הפיכה בממלכה - יש בה פחות ממיליון תושבים - על ידי הרוב השיעי (70 אחוזים) המתנגד לשלטונו של המלך חמד בן עיסא אל-ח'ליפה. אמריקה התנגדה לכך, כמובן. המרד השיעי נתפס אז כבחישה של איראן בחצר האחורית של סעודיה, בעלת בריתה של ארה"ב. המרד נתפס גם כתוצאה של געגועי האיראנים למה שהיה חלק מממלכת פרס עד 1783. מי אז בכלל חשב על הבעת תמיכה במפגינים נגד המלך? החזאים אז לא ניבאו את האביב הקרב ובא...

היום, בעקבות אותו אביב ערבי, אנו נוטים להכניס את גל המרי הערבי הזה לסיר אחד. אבל לא כך הם פני הדברים, מה שמקשה מן הסתם את הטיפול של וושינגטון באירועים. אם באיראן אין לאמריקנים כל בעיה לנקוט עמדה בעד המפגינים, מבחינת האינטרסים שלה הפיכה בבחריין אינה טובה.

בחריין מעמידה את וושינגטון במבחן מעניין: האם ממשל אובאמה אמור להיענות לדרישת הרוב, במילים אחרות לרצון הדמוקרטי, או שמא לפעול על פי צרכים אסטרטגיים?

האופנה כיום היא לאמץ את החזון הדמוקרטי של הנשיא בוש במזה"ת, אך בחריין עם משטר המלוכה הסוני שלה היא בעלת ברית של אמריקה, ובעיקר האחות החביבה של סעודיה. החיבור בין סעודיה לבחריין חזק יותר מגשר "פהאד" שנבנה בידי הסעודים כדי לאחד בין שתי הממלכות, ולכן, עד להודעה חדשה, המפגינים בבחריין ישמעו: No, You Can't.