אם יגיע השבוע הסופר הבריטי הנודע איאן מקיואן לישראל כדי לקבל את "פרס ירושלים", הוא יוכיח כי יותר משהוא אמיץ לב הוא חכם.
אמיץ על שום מה? על שאינו נכנע ללחצים המופעלים עליו מצד חבריו הסופרים בבריטניה וגם מצד אקדמאים בישראל, המתחננים לפניו כי יחרים את ישראל ויסרב לפרס מטעמים פוליטיים.
ועל שום מה מקיואן חכם? משום שהוא סבור כי דווקא בשם האמנות והספרות יוכל הוא, סופר פורה, לעשות הרבה למען שינוי המצב הפוליטי בישראל, שהוא עצמו ממבקריו.
מקיואן, שכבר קיבל פרסים רבים ולא נכנע עד כה למבקריו הלא ספרותיים, מזכיר כי "פרס ירושלים" לסופר לא ישראלי הוענק בעבר לגדולים שבהם, סימון דה בובואר, ברטראנד ראסל, ארתור מילר, מילן קונדרה ואחרים, שדאגתם לזכויות אדם לא היתה פחותה מזו של אלה בישראל המייחלים כי יחרים את המדינה.
כן, התופעה ידועה: האקדמאים שפנו למקיואן, במכתבם ל"גרדיאן", כבר כינו את ראש עיריית ירושלים "גזען". האקדמאים הישראלים, ובהם מככבות כמובן מרצות מאוניברסיטת תל אביב, מצדדים בהטלת חרם אקדמי וסנקציות על ישראל.
זהו הסדר מביש
כמה מהם, נטולי יושר אינטלקטואלי, לא יהססו ויוסיפו למשוך את שכרם מן המוסדות שהם מבקשים להחרים. זהו הסדר מביש מאין כמותו, ואין לנו כינוי אחר לתופעה הזאת בדמוקרטיה שלנו.
לא רק אנו תמהים על הסתירה המובנית בפעילות הזאת. את הקריאה להחרים את מקיואן ואת ישראל, כפי שהיא נשמעה מפי שתיים מן החתומים על המכתב ל"גרדיאן", פרופ' רחל גיורא וד"ר ענת מטר (אוניברסיטת תל אביב), קרא גם המדען הבריטי הבכיר, פרופ' סטיוארט סטנטון, רופא ומדען בעל שם בתחום הגינקולוגיה.
כיום הוא ממלא תפקיד בכיר בקהילת הרופאים בבריטניה והוא - מזועזע - כתב לקברניטי אוניברסיטת תל אביב: "נבצר מהבנתי כיצד אתם יכולים להמשיך להעסיק את שתי המרצות הנ"ל, ועל ידי כך להתפשר ולפגוע בשמה של האוניברסיטה שלכם". במכתבו, שצוטט ב"ג'רוזלם פוסט", מביע סטנטון את דעתו כי בשם החופש האקדמי לא הכל מותר. סטנטון, המרצה גם בבית הספר לרפואה בירושלים, מציין במכתבו כי פעילותן של המרצות פוגעת בהתרמה של אוניברסיטת תל אביב, בייחוד בבריטניה. וזה הגיוני: אם קריאתם של פלשתינים להחרים את ישראל מסתייעת מלב תל אביב, למה לתרום לאוניברסיטה הזאת, שואל את עצמו הנדבן הבריטי המצדד בישראל. סטנטון אף הוסיף כי "חופש אקדמי כרוך גם באחריות. אילו שתי המרצות היו מועסקות בחברה פרטית או ציבורית - הן היו מושעות".
רק לאחרונה נקטה המועצה להשכלה גבוהה צעד נדיר וגינתה את התמיכה בחרם, ככל שהיא יוצאת מתוך המוסדות להשכלה גבוהה. אבל קברניטי האוניברסיטאות עדיין עוצמים עין. לא לנוכח הביקורת על ישראל, זו תופעה לגיטימית, אלא לנוכח הסתירה הנוראה שבין הקריאה לחרם לבין הרצון להוסיף ולהיות מועסק במוסדות שאמורים להיות מוחרמים. רק בישראל.