פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      חשיבה מודיעינית מחודשת

      ספק אם הרמטכ"ל האמריקני מייקל מאלן, שינחת היום בארץ, יצליח ליהנות מביקורו החמישי בישראל. מה שתוכנן כ"קפיצה קטנה לחו"ל" - ג'סטה חברית לקולגה - הפך לביקור ביטחוני ומדיני רב-חשיבות.

      הסיבה הרשמית להגעתו של מאלן (ורעייתו) היא סיום תפקידו של ידידו הקרוב, הרמטכ"ל גבי אשכנזי. האורח האמריקאי עתיד להשתתף בטקסים ואף לנאום הערב במסיבת הפרידה לאשכנזי, אולם האירועים האחרונים במזרח התיכון הופכים את החלק הטקסי-חברי בביקורו לשולי יחסית. עדות לכך היא ביטול התדרוך שתיכנן מאלן לקיים היום לתקשורת הישראלית.

      בשיחותיו ישמע מאלן מן הסתם ביקורת קשה, גם אם בשפה דיפלומטית, על המדיניות שנקטה ארה"ב ביחס למהפכה במצרים. נשיא המדינה, שר הביטחון הרמטכ"ל היוצא וזה שנכנס, כולם עתידים לומר לו שממשל אובאמה שגה קשות בקריאת המפה: לא רק מול מובארק, מול העולם הערבי כולו. שאיפתו לדמוקרטיה התקבלה כסטירת לחי בפניהם של מנהיגי האזור, וכעידוד להמונים לצאת לרחובות על מנת להפילם.

      במערכת הביטחון, ישמע מאלן, מזהים סכנה ברורה לשורת משטרים. סעודיה, ירדן, סוריה, תימן, בחריין ואולי עוד. בכולן המנהיגים משקשקים, בחלקן הם גם מבצעים מעצרי מנע המוניים ומצטיידים בכמות גדולה של אמצעים לפיזור ההפגנות שיבואו. כמה מהן, ודווקא היותר מתונות, מפלרטטות בשבועות האחרונים עם איראן בניסיון לרכך מעורבות זרה בענייניהן.

      המנהיגים הערבים משקשקים

      דווקא מצרים, נכון לאתמול, משמרת בעקשנות את הסכם השלום. לצבא מצרים אינטרס ברור לא רק בגלל הכסף והנשק האמריקני, אלא בהכירו את החלופה: משטר איסלאמי קיצוני, שבו הכוח יעבור לאחרים. ועדיין, מתחת לפני השטח מתנהל בקהיר מאבק של ממש בין שני מחנות, זה של עומר סולימאן, מוחמד טנטאווי והרמטכ"ל סמי ענאן שמבקשים לשמר את הקיים בשינויים קלים, לזה של כמה גנרלים בולטים בצבא שמעוניינים בהשלמת המהפכה.

      ישראל מושקעת בקבוצה הראשונה, אך נערכת לאפשרות שתובס. ניתן להניח שבצה"ל כבר מדברים על הצורך בהגדלת התקציב והסד"כ (שצומצם בעקביות ב-30 השנים האחרונות מאז נחתם הסכם השלום עם מצרים). לא מן הנמנע שעוד קודם לכן יתבצע שינוי משמעותי במודיעין, שיידרש לשוב ולאסוף מידע על השכנה מדרום שהפכה לסיכון ומאיימת להפוך לאיום.

      מעבר לכך, יידרש המודיעין לשנות את כל התייחסותו למרחב. מעתה לא רק מדינות עם שליטים כל-יכולים, אלא מדינות שבהן גם הרחוב, והתקשורת, והמדיה החברתית דורשות השקעה ותשומת לב. ברמה האסטרטגית תתבצע עתה חשיבה מחודשת על מקומנו באזור; לא צריך לחשוש, אבל חובה לחשוב ולהתכונן.

      מי שיהיה אמון על התיק הזה ממחר הוא בני גנץ, שכניסתו לתפקיד הרמטכ"ל מלווה בהתקדרות שמי האזור ובהבנה ש-2011 מאיימת להפוך מ"שנת הכרעה" ל"שנת סכנה". מן הסתם יבקש גנץ לשמר את קשריו הטובים של אשכנזי עם מאלן, בידיעה שמשענת אמריקנית חזקה תרחיק איומים ותקרב סיכויים, או לכל הפחות תאפשר תקשורת חיונית בין הצבאות בעידן שבו בירושלים מתקשים להבין את הנאמר בוושינגטון.