פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      18 ימים שלא ישובו

      הם יזכרו לעולם את 11 בפברואר. זה היה ביום ה-18 למהפכה בכיכרות, שבו - לאחר שניסה את כל האפשרויות האחרות - נאלץ הנשיא חוסני מובראק להתפטר.

      אלה שבאו לכיכר תחריר יום יום, אלה שהתעמתו עם הנציגים המפוקפקים של הממסד, אלה שהתפללו שם ואלה ששרו ורקדו - הם יזכרו את הימים האלה כימים של אחדות, של הקרבה, של תחושה נדירה כי הם, גם הם, יכולים להשפיע. הם ישוו את 18 הימים הללו לכל מה שיתרחש אחר כך, וידברו במרירות על יום הקטנות שלאחר המהפכה.

      הם עוד לא יבינו כיצד זה התחלפו הימים של שמאל וימין, אחים מוסלמים ואחים כופרים, שנאבקו שכם אל שכם, הכינו קפה זה לזה, בכו מאושר ורקדו יחדיו מאושר בימים של פירוד ותחרות, בימים של התעלמות מן הזולת. הם לא יבינו כיצד חלום החופש והדמוקרטיה, שנראה היה, לרגע, כל כך מעשי, במרחק נגיעה ממש, התחלף במשהו שונה כל כך מן התקווה.

      אלה שהיו בכיכר ואלה שהתבוננו בה, מוקסמים ומשתאים, באמצעות מסכי הטלוויזיה, יספרו לנכדיהם על הרגע המכונן הזה שבו הבין לפתע העם המצרי כי הוא חזק יותר ממנהיגו, וכי אם באמת הוא רוצה שהמנהיג ילך הביתה - הוא ילך הביתה. והנכדים יקנאו בבני הדור הקשיש אשר חוו את הרגע ההוא.

      לכל מפגין היה חלום אחר

      הם ישוו את הזיכרון הזה אל היומיום האפור שלהם ויאמרו בליבם כי אז, בפברואר 2011, חיו אנשים עם אופי אחר, עם אומץ לב שכבר אינו קיים יותר. הם גם לא ישאלו מה בדיוק היתה תוכניתם של המפגינים, וגם לא ישאלו כיצד הם שיערו בנפשם שהדמוקרטיה המלאה תצמח לאחר הצלחתם הגדולה בהפלת שלטונו של מובארק.

      אבל התשובה פשוטה ואכזרית: השמחה היתה משותפת, אבל לכל מפגין היה חלום אחר באשר למצרים שאחרי. וכל מפגין האמין, משום מה, כי חלומו יתגשם כתוצאה מהתפטרותו של שנוא נפשם. כיוון שכך הפך רגע הגשמת המטרה המיידית, המוסכמת על כולם, לרגע ההתרחקות מן המטרה האמיתית. מכן הם ילכו וייפרדו מן האחדות שהיתה אז בכיכר.

      עוד צפויים ימים אחדים של שמחה. השלב הבא הוא הסרת תמונותיו של הנשיא חוסני מובארק מן הצמתים. זהו חלק הכרחי בהשתחררות מן האוטוריטה. הרבה תמונות של מובארק מפוזרות ברחבי המדינה. בכולן הוא צעיר הרבה יותר. ברובן הוא אזרח. בחלקן הוא במדים.

      את הסרת התמונות נראה ברשתות הטלוויזיה השונות. לא רק באל-ג'זירה. עוד נראה צעירים משולהבים קורעים בחמת זעם את תמונות הענק ודורכים על קרעיה.

      אבל איש מהם לא יידע אילו תמונות ייתלו שם בחודשים הבאים.