פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      לזכור ולא לשכוח? ניצולי השואה מתמודדים עם בדידות

      מכתבים ששלחו קרוביהם של ניצולי שואה למשרד הבריאות מלמדים כי מצבם הנפשי של הניצולים אמנם משתפר, אך עבור חלקם הצרה האמיתית היא הבדידות, לעתים אף ממשפחתם שלהם

      בשבוע ציינו ברחבי העולם את יום השואה הבינלאומי. 66 שנה אחרי שהסתיימה מלחמת העולם השנייה, בישראל חיים כיום עשרות אלפי ניצולי שואה, חלקם מאושפזים בבתי חולים לתשושי נפש ובמעונים לניצולי שואה. לוואלה! חדשות הגיעו מכתבים ששלחו בני משפחה של ניצולים למשרד הבריאות, המתארים את סדר יומם המורכב של הניצולים, הקשיים הנפשיים, הבריאותיים וגם הבדידות. עם זאת, המכתבים גם נותנים מסר אופטימי לגבי השיפור במצבם הנפשי של חלקם.

      אימה של ריקי גורפינקל, ששרדה את מחנה ההשמדה אושוויץ, הלכה לעולמה לפני שבועיים בגיל 86. בחמש השנים האחרונות לחייה היא אושפזה במעון ניצולי השואה בפרדסיה שבשרון. ריקי מספרת כי אחרי 5 שנות מגורים וטיפול במעון "אימא כבר הייתה תשושה לגמרי, וישבה על כיסא גלגלים. הצוות הטיפולי נתן לה קצת משמעות לחיים ולסבל שעברה במחנות הריכוז". ריקי, שנולדה עצמה בפולין, עלתה עם אימה ומשפחתה לארץ כשהיא בת שמונה חודשים בלבד. עם הגעתה של אימה של ריקי לארץ, היא אושפזה בכמה בתי חולים פסיכיאטריים. המעון בו פרדסיה מתופעל על ידי האגודה לבריאות הציבור.

      לכשנישאה ריקי, לקחה הבת את האם אליה לביתה. "רציתי לתת לה נחת", מספרת ריקי, "במשך 30 שנה גרה איתי וכשדרש המצב הכנסתי אותה למעון בפרדסיה". החיים בבית עם ניצולת שואה לא היו קלים. ריקי מספרת שאימה הייתה מחביאה מדי פעם אוכל ברחבי הבית. היו לאימה סיוטים בלילה, מצבי רוח ולעתים אף התקפים פסיכוטיים. "קל זה לא היה. אבל גם לשים אותה במעון לא היה לי פשוט".

      מתביישים בקרוביהם הניצולים

      אולגה קוסמיצקי, אחות-מנהלת במעון, סיפרה כי במקום 93 מטופלים, אשר גילם הממוצע הוא 80. קוסמיצקי אומרת כי במקום "סדר יום קבוע של פעילויות, ריפוי בעיסוק, טיפול במוזיקה ועוד". לדבריה, המטופלים במקום נקלטו ממוסדות פרטיים, בהם התנאים היו ירודים. "לפני 10 שנים, כשהמעון נפתח, קיבלנו את ניצולי השואה מוזנחים ומפוחדים. היה ברור שהם בפוסט-טראומה. התחלנו לבנות תוכנית על מנת 'לקרב' אותם למציאות", סיפרה קוסמיצקי.

      אביו של דובי מאושפז אף הוא במעון בפרדסיה. האב, בן 67, שרד אף הוא מחנות ריכוז בשואה. הוא מאושפז במעון מזה ארבע שנים, ובשנים האחרונות מצבו השתפר, לדברי בנו: "הייתה לו טראומה במשך שנים, אבל אני שמח להגיד שמצבו השתפר. הקשר שלי נעשה חזק יותר בשנים האחרונות. אחת לשבוע אני נוסע אליו, לוקח אותו אלינו".

      קוסמיצקי מקווה שהטיפול במעון יקרב את המשפחות לקרוביהם המאושפזים: " הצלחנו לשבור את הסטיגמה של חולי נפש. הרופאים שלנו נתנו להם תרופות חדשות, הם מאוזנים, ואני מקווה שיותר נכדים וילדים יבואו לבקר". ריקי מסכימה עם דבריה של האחות, ואומרת כי "הניצולים במעון לא זוכים לביקורים מיקיריהם, וזה מאוד עצוב. הצוות במקום, למעשה, משמש גם כמטפל וגם כמשפחה". לדבריה, חלק מהקרובים מתביישים בבני משפחותיהם הניצולים, ואחרים פשוט מסתמכים על נוכחות הצוות הרפואי והסיעודי כחלופה לביקורים שלהם עצמם.