25 בינואר - היום שבו החלה המחאה העממית במצרים - הוא היום שייזכר כיום שבו השתנו גם העיתונים המצריים, ובראשם העיתון הבולט והנפוץ ביותר במצרים - עיתון "אל-אהראם". העיתון, שהיה מזוהה במשך עשרות שנים עם הנשיא חוסני מובארק והיווה שופר של השלטונות, החל לשנות כיוון ולהביע עמדות הרבה יותר אובייקטיביות.
עיתון "אל-אהראם", העיתון הנפוץ במצרים, נחשב במשך עשרות שנים כשופרו של משטר מובארק. כותרתו הראשית במשך עשרות שנים דיווחה על פגישה או הצהרה של הנשיא, אפילו אם התרחש במצרים אירוע משמעותי אחר ואפילו אם הפגישה של הנשיא (ולעיתים של אשת הנשיא) הייתה שגרתית וחסרת כל חשיבות.
מאז תחילת המהפכה במצרים חל שינוי דרמטי באופן שבו מסקר העיתון את המתרחש במדינה. הנשיא מובארק כמעט ונעלם מהעיתון, ומי שמקבל כעת את מירב הסיקור הם סגנו הטרי עומאר סלימאן, הממשלה החדשה ואפילו המפגינים נגד המשטר. אפילו המילים האסורות "האחים המוסלמים", שלא נכתבו בעיתון במשך שנים ארוכות, החלו להופיע לא מעט מעל דפיו.
כותרתו הראשית אתמול של העיתון היא חסרת-תקדים באמפטיה שהיא מגלה כלפי המפגינים נגד מובארק: "מיליון (המפגינים נ.י) נחושים להמשיך במהפכת 25 בינואר". יותר מכך: לעיתון צורף מוסף מיוחד תחת השם "צעירי השחרור", שסיקר את הפגנות המחאה. כותרת המוסף הייתה: "מהפכת 25 בינואר היום שבו נולדה מצרים מחדש".
השינוי שחל בעיתון "אל-אהראם" מסמל את השינוי שחל בכל כלי התקשורת במצרים מאז החלה המחאה העממית נגד משטר מובארק. אחד הצעדים הראשונים של השלטונות במצרים מאז החלו ההפגנות היה לאפשר פתחון-פה רחב לכלי התקשורת ולהורות להם לסקר את כל המפלגות והתנועות במצרים מתוך הבנה שהציבור דורש חופש עיתונות וחופש ביטוי רחבים יותר.
מספיק לקרוא הבוקר את עורך העיתון אוסמה סראיא, ששימש פעמים כה רבות כדוברו הבלתי-רשמי של מובארק, כדי להבין שני דברים: ראשית, עידן מובארק תם. שנית, החל עידן הרבה יותר דמוקרטי וליברלי. "המהפכה של הצעירים הפכה לאמת מובהקת", כתב, "מה שקרה במצרים הוא דבר ענק".
כך הפך "שופרו של מובארק" למתנגדו הגדול
ניר יהב, כתבנו לענייני ערבים
10.2.2011 / 16:15