במשך שנים רבות, כשלימדתי על המלך הפילוסוף במשנתו המדינית של אפלטון, חייכו הסטודנטים בציניות מופגנת. מה לפילוסוף ולעניינים מעשיים של ניהול מדינה? הרי מקומם של הפילוסופים אי שם באולימפוס, בחברת האלים, ואילו מקומם של הפוליטיקאים הוא בתעלות החיים הפתלתלות של בני האנוש.
שר האוצר יובל שטייניץ, פילוסוף בהשכלתו, מוכיח בשנים האחרונות כי הראייה הרחבה, התבונה המעשית ויכולת הניתוח הלוגי הן יתרון רב משמעות בניהול אוצר המדינה - אותו אוצר שכל סקטור בישראל חומד. אלא שכידוע אין הקומץ משביע את הארי ותיאבונם של שרים כלביאים.
ונשוב לעניינים הכלכליים הבוערים. בשנתיים האחרונות ראש הממשלה, שר האוצר ונגיד בנק ישראל ניווטו את ספינת הכלכלה הישראלית על פני מים סוערים במיומנות ובכישרון רב. מנהיגות כלכלית נבחנת בעיתות משבר, וזו הישראלית עמדה במבחן בהצלחה רבתי. דומה כי על כך אין עוררין.
פעם סברו כלכלנים כי אירלנד היא דגם לחיקוי מבחינת כלכלתה, ואילו היום, לאחר מפלתה של אירלנד, משוכנעים מומחים עולמיים כי המדיניות הכלכלית של ישראל היא הדוגמה הראויה לחיקוי. הכלכלה הישראלית מפתיעה בדיוקה ובהתאמתה למציאות עולמית משתנה בתנאים של אי ודאות.
אלא שכאן מתקשרת הפילוסופיה עם הכלכלה. חשוב לזכור כי משנתו המדינית של אפלטון היתה מבוססת על הנחת יסוד, ולפיה בני האדם הם יצורים תבוניים. ולא היא. בני האדם הם יצורים מורכבים אשר מונעים גם על ידי רגשות. כשם שפרצופיהם שונים - כך מחשבותיהם שונות. קשה למנהיגות להתמודד עם אי רציונליות, אולם אין לה ברירה. על המילים "איש אשר רוח בו" אומר המדרש כי מנהיג הוא אדם שיודע להלך עם רוחו של כל אחד ואחד, גם אם לכל אחד רוח אחרת וכיוון שונה.
למנוע שחיקת שכבות הביניים
מפלגת הליכוד זכתה להגיע להנהגת המדינה (לאו דווקא לשלטון) משום שהשכבות החלשות במדינת ישראל ראו בנבחרי הליכוד נציגים ראויים שידאגו לרווחתם. זו רווחה שנזנחה במשך שנים רבות בזמן שלטון מפא"י. כתוצאה מכך מפלגת העבודה נתפסה כמי שמייצגת את השכבה האליטיסטית השבעה (דיירי המגדלים), והליכוד את שכבות הביניים והשכבות החלשות (אנשי עיירות הפיתוח והפריפריה העירונית).
בכל מערכות הבחירות שבהן הליכוד הפסיד, ההפסד לא היה על רקע מדיני. מדיניות הליכוד בנושאי חוץ וביטחון - מדיניות שביסודה אין שלום ללא ביטחון מלא - מקובלת היום על רוב אזרחי ישראל. הפסדי הליכוד תמיד היו על רקע של מדיניות כלכלית והם נבעו מתוך תחושת הציבור החלש במדינה כי הליכוד זנח אותו. לטיפול בנושאים החברתיים חדרו מפלגות אחרות ונגסו בכוחו של הליכוד.
מכאן שכל מי שחפץ שלטון במדינת ישראל, מימין ומשמאל, חייב להיות ערני להשלכות החברתיות של החלטותיו. אזרחי ישראל מעריכים את החלטות הממשלה בעניין המיסוי על תמלוגי הגז, אך הם מבינים כי השפעת התמלוגים תתרחש בעוד שנים רבות. בינתיים הם מודאגים מעליית מחירי הדלק, ייקור הלחם ובעיקר מהפגיעה הקשה במעמד הביניים ומן הפער האדיר בין עשירים לעניים בישראל. זהו פער שהולך וגדל, ובעתיד הוא יכול להוות סכנה קיומית שתפורר את החברה הישראלית. בל נטמין ראש בחול לנוכח ההתרחשויות סביבנו במזרח התיכון. כל כולן תוצאה של פערים חברתיים ותחושת עושק של השכבות החלשות.
שאיפת הפילוסופים היתה מאז ומתמיד להיות צודקים. הם לא הפנימו כי עדיף להיות חכמים. טוב יעשה שר האוצר אם יתור אחרי חוכמת המעשה ויוביל מהלכים שיצמצמו את הפערים בחברה ויבטאו דאגה לחלש. על שר האוצר לעשות הכל כדי למנוע את שחיקת שכבות הביניים שבמשך שנים רבות נושאות בעול תשלומי המסים. רק בדרך זו יובטח החוסן החברתי שלנו, וממילא גם החוסן הביטחוני.