פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      טובת המשק והציבור, ולא פופוליזם

      מאז תם עידן גולדה מאיר בהנהגת ישראל נצמדו כל ראשי הממשלה מיצחק רבין (1974) ועד בנימין נתניהו (2011) לסקרי דעת קהל. הם מתהלכים בג'ונגל הפוליטי עם סקרים לגופם כמו אנשים הלוקים בלחץ דמם ומסתובבים עם מכשיר מדידה צמוד לגופם. זה מועיל במידת מה וגם מזיק.

      סקר סקר ופרשניו. אילו אני במקומו של נתניהו הייתי מפענח את הסקר שפורסם אתמול בערוץ 2 בצורה שונה מהמקובל. 40 אחוזים מבוחרי הליכוד תוהים אם לחזור ולהצביע לו בגלל עליית מחיר הדלק, אבל מפלגתו עולה בשיאו של המשבר מ-27 ל-29 ח"כים. בנסיבות אלה קדימה מקדימה אותה בארבעה ח"כים במקום אחד היום. זו אינה מפולת לממשלה.

      עליית מחיר הדלק (והמים והלחם) כואבת מאוד ומאיימת על שכבות הביניים ופוגעת במעוטי היכולת, ואין בידי כלים מקצועיים לבחון אם לטווח רחוק היא דווקא מסייעת לכלכלה הלאומית או להפך. העובדה שנגיד בנק ישראל פרופ' סטנלי פישר נחלץ לגונן על שר האוצר ד"ר יובל שטייניץ, מעידה כי יש צורך לשוב ולהרהר בעמדתו ללא תפיסה פופוליסטית זולה.

      מבחינת התחושה נראה שפקידי האוצר הפריזו במדיניות השוטים והעקרבים בנוסח רחבעם, וטוב יעשה נתניהו אם על דעת שטייניץ, (ואולי אפילו פישר), ימתן אותה. היצמדות להחלטות האוצר או עריכת שינויים בהן חייבות להתבסס ככל האפשר על טובת המשק והציבור בכללו, ורק מעט על פופוליזם.

      לא צעד כלכלי - דפוסי התנהגות

      מה שנדון כאן אינו הצעד הכלכלי הנכון אלא דפוסי ההתנהגות הפוליטיים. עליות המחירים של האוצר הן זעזוע שיגרור תגובה, וגורמים פוליטיים וחברתיים כבר נערכים לנצלה. אמנם לא הפגנת מיליונים כמו בכיכר העיר בקהיר מפני שמצבה של כלכלת ישראל שונה במהותו מזה של מצרים, אבל ייתכן צעד חריף.

      בנתונים אלה הרהור וערעור של 40 אחוזים מהבוחרים של מפלגת שלטון ברגע השפל הפוגע בכיסו של כל אזרח אינם תוצאה כה מבהילה לממשלה. בעיקר משום שבסופו של יום מתברר כי למרות משבר האמון סיעתה מתחזקת.

      מבחינת נתניהו יש לתוצאות הסקר שני הסברים, שחור וורוד. השחור הוא שהממשלה אכן עלתה על נתיב של מדיניות שגויה ויש לתקנה בהקדם לגופו של עניין, בלי קשר לסקר דעת הקהל, והדבר אפשרי לנוכח איתנותה של הכלכלה הלאומית; והוורוד, שצריך להתייחס לסקר זה כמו אל תוצאות של בחירות אמצע הכהונה באמריקה, כאשר הנשיא מאבד באורח מסורתי מכוחו לאופוזיציה. יחלפו עוד שנתיים ויגיע המבחן הממשי, ודווקא היאחזות בעקרונות ולא בפופוליזם תשתלם בקלפי.

      זה מה שמעניין מבחינה כלכלית ופוליטית ומפלגתית לטווח רחוק, ואילו הסקר - ככל שהוא מעניין - אינו אלא סרח עודף בלבד.