אנו חושבים על ילד ראשון. יש לנו פירנאי מעורב ומסורס בן 6 שהוא קצת תוקפני כלפי אנשים וכלבים זכרים. הוא נובח בעיקר, אך לא נושך. הכלב עצמו הוא גדול ושוקל 40 ק"ג. לי ולאשתי יש חשש אך יגיב הכלב לתינוק בבית
משפחתכם עומדת לגדול ועל כך שמחתנו ובירכתנו. הכלב שלכם יראה בהגדלת הלהקה משהו טבעי ויחל לשמור עליה כפל כפליים.
אז מה עושים?
א. חיזרו לימי התחלת הקשר עם הכלב ועיבדו איתו יותר, צאו איתו לטיולים משפחתיים, הוסיפו לטיול עגלת תינוק או מנשא.
ב. קנו בובת תינוק גדולה והתחילו לטפל בה כתינוק. הבהירו לכלבכם כי התינוקת היא כעת חלק מחייכם, יש לה חדר משלה ואתם נכנסים לשם לסירוגין והכלב רשאי להיכנס איתכם.
לפי הבנתי כלבכם יתרגל מהר לנוכחות הבובה בחדר. אפשר ונכון יהיה להוציא את הבובה ולהניחה על השטיח ולטפל בה, לכלב אסור לגשת אליה בלעדיכם. רצוי לחתל אותה ומומלץ למרוח את שפתיה בחלב ממותק כדי שהכלב יתרגל. יש בובות שיש להם גם קול מה שמאפשר עוד גירוי שהכלב חייב לקבלו באדישות וחדווה.
לאחר שבועיים הכלב יגלה אדישות רבה, ואתם המשיכו בתהליך הרצון והקמת דור העתיד של משפחתכם. ממליץ בחום להזמין מאלף שיבנה איתכם את התהליך מול הכלב במידה ותראו תגובות קיצוניות מול הבובה. אם הכלב מתנהג כשורה אני מציע להזמין מאלף כחודש לפני הלידה לראות את הכלב ואת התנהגותו הכללית, ובינתיים שיהיה בהצלחה.
יש לנו כלב כבר 5 שנים. כשאנחנו יוצאים מהבית, הוא נובח בלי הפסקה עד שאנו חוזרים. לפעמים השכנים מתלוננים. מדוע הוא נובח אם הוא יודע שאנחנו נחזור? מה אפשר לעשות כדי לתת לו בטחון?
הכלבים רואים בחיים התכוננות לצייד הכוללת אכילה והתחזקות, מנוחה והתרפקות, שינה בערנות וטיולי צרכים הנועדים לפיזור מידע, חיזוק השרירים וגביית אינפורמציה מהשטח בו מטיילים.
כלבים לא חושבים ומתכננים צעדיהם קדימה הם בעלי חיים החושבים כאן ועכשיו, יש להם חושים חזקים שמסוגלים לאתר ולדעת דברים נסתרים כמו כאב, לחץ, הפרשות שיוצאות מגופנו בזיעה, הבל פה ועוד.
כלבכם חי בתחושה שאתם חייבים לקחת אותו עמכם לצייד, הוא מתכונן ומפגין כלפיכם את כל הנדרש שיאפשר לכם להבין שהוא המנהיג וברצונו להוציא אותכם לצייד.
התסכול הרב בהשארתו בבית כאשר כלל המשפחה יוצאת לצייד מעורר בו כעס רב והוא מודיע לכם בכעס על חוסר רצונו להישאר.
בלהקה הקבועה היו אלו שנשארו מאחור, אך לא מדובר בכלבכם ולכן עליכם להתחיל ללמד את הכלב לחשוב קצת אחרת, אתה לא יוצא לצייד.
צאו איתו לטיול כאשר ההליכה צריכה להיות בכיוון הלוך רגועה ושקטה ואילו בכיוון חזור אילוף והצבת גבולות רבים.
כמוכן יש להקפיד על אילוף ושלל פקודות בבית.
את הארוחות יש לתת לו מהיד ורק לאחר שביצע פקודות מדויקות.
צריך להמעיט במשחקי הבאה ומשחקי צייד ובמקום להפעיל יותר קשיחות ואמירה ברורה שהוא כלבכם לא הצייד במשפחה ואין לו תפקיד שכזה.
אני מנסה להבהיר לכם שעליכם לפעול להזיז את כלבכם מהמקום בו הוא נמצא כעת. במקרה של כלבכם אני מציע לפנות למאלף שיוכל לתת לכם מענה התנהגותי המבהיר לכלב את מיקומו ולמתן את יצר הצייד וההבאה שלו, בהצלחה.
עד לפני שנה הרידג'בקית המעורבת בת ה-6 וחצי שלנו גרה בבית, אבל מאז שעברנו לבית עם חצר, היא גרה בחצר. קנינו לה מלונה, אבל היא לא מסרבת להיכנס אליה, גם בגשם. ניסינו לפתות אותה עם מזון ובתי הקטנה אפילו נכנסה למלונה וקראה לה לבוא. אבל כלום לא עוזר. מה לעשות?
ככלל אני מאוד ממליץ להיפרד מהקונספציה של גידול כלב במלונה מחוץ לבית, שכן כלב מאוד ישמח להיות חלק מהמשפחה ולגור במשכנה.
היות ועברתם לבית פרטי ויש לכם חצר אזי יש מקום לאפשר לכלבה לגור עמכם בערב ובמשך היום לתת לה ליהנות בחצר.
בכל אופן אם החלטתם מלונה יש כמה שיטות נוספות:
א. פרקו את המלונה ואפשרו לכלבה לישון על תחתית המלונה בלבד.
ב. קרבו את המלונה לבית והכניסו פנימה שטיח או שמיכה ביתית.
ג. האכילו את הכלבה בבשר קצוץ אדום רק בתוך המלונה.
ד. במידה ולא הצלחתם הכניסו את המלונה לבית ובצעו את כל המהלכים באופן זהה.
ה. ממליץ לא להפעיל כוח כי הכלבה מבוגרת.
אני מעריך שכל תהליך חייב להיות איטי ומאפשר. בהצלחה במלונה החדשה!