התאבדותו של שופט בית משפט השלום בירושלים, מוריס בן-עטר, העלתה על פני השטח בצורה מכאיבה את העומס הרב הנתון על שופטים בישראל. מלבד דו"ח שהגיש בנושא נציב התלונות על השופטים, השופט בדימוס אליעזר גולדברג, אשר ציין כי "העומס על השופטים רב ואף בלתי נסבל, ואף על פי כן אין בו להצדיק תמיד את הסחבת" וכי "'טיפולי שורש' מתחייבים בעניין" גם שר המשפטים, יעקב נאמן, ונשיאת בית המשפט העליון, השופטת דורית ביניש, מסכימים כי העומס הינו חריג ובעייתי ביותר.
מחקר שנערך לפני מספר שנים באוניברסיטת חיפה, מצא כי אז טיפל כל שופט בארץ בממוצע ב-2,335 תיקים בשנה. החוקרים בדקו שורה של מדינות, ומצאו כי רק על השופטים של אירלנד מוטל עומס גדול יותר מאשר על עמיתיהם הישראלים. עו"ד אשר אקסלרד, שהכיר את השופט בן עטר, מספר כי "בתי המשפט עייפים לעייפה" והדבר רלבנטי לכל ערכאות המשפט. " אין מקום אחר בעולם שבו על 15 שופטי עליון מוטל עומס של 1,500 תיקים חדשים בשנה. מה שקרה אתמול זו תוצאה קשה, שזועקת שצריך למצוא פתרון".
נשיאת בית המשפט העליון, השופטת דורית ביניש, התייחסה לנושא בעבר ואמרה כי "העומס על שופט בישראל יוצא דופן בקנה מידה בינלאומי". גם מנהל בתי המשפט, השופט משה גל, הזהיר אך השבוע מפני העומס. בדיון בכנסת אמר כי "מערכת המשפט בישראל היא מהעמוסות בעולם ולעומס יש מחיר ציבורי. בישראל יש רק כמחצית מכמות השופטים הדרושים".
"ייתכן מצב שעל שופט יושבים 70-80 תיקים בו זמנית, לפעמים יותר", אומרת השופטת בדימוס ברכה אופיר-תום, שבעברה שורה ארוכה של תיקים חמורים וסבוכים. לדבריה, "לפעמים שופט לא יודע איפה להתחיל ואיפה לסיים. העומס יכול להיות לא אנושי". גורם אחר במערכת המשפט אמר כי "שופטים מנסים לתמרן כמו להטוטנים, אבל לא תמיד מצליחים להחזיק את כל הכדורים באוויר. השופטים מתמודדים בשנים האחרונות עם תיקים מסובכים וקשים מבעבר, תיקי ענק בתחום הפלילי והאזרחי, וכתיבת פסקי הדין היא לא מלאכה קלה. שופט צריך להתעמק בחומר מדעי וחומר טכני, ולשמוע מומחים במגוון רחב של נושאים. כל זה דורש זמן והמצוקה גדולה. זה לא הגיוני ששופט צריך לשמוע עדים משמונה בבוקר עד ארבע-חמש אחר הצהריים, ואחר כך לכתוב פסקי דין ולהכין את התיקים למחר".
אל תפספס
המלכוד של השופטים
השופטים מוצאים עצמם למעשה במלכוד: בין אם יפנו זמן לכתיבת פסקי דין ובין אם ישמעו תיקים יספגו ביקורת על הזנחת אחד הנושאים. "יש שופטים שמנצלים את העובדה שיש 'חור' ביום העבודה כדי לכתוב פסקי דין או מקדישים יום בשבוע לכך. יש שמנצלים שבתונים, חופשות ופגרות, אבל זה לא פתרון", אומר הגורם המשפטי. "המערכת צריכה להקציב בתוך זמן העבודה את הזמן להכנת התיקים והטיפול בהם וכתיבת פסקי דין. ספק אם עושים את כל הדרוש כדי לעזור. צריך יותר שופטים, תנאי עבודה יותר טובים, צוות תומך".
הכל מסכימים שהפתרון צריך לבוא מכיוונם של שר המשפטים יעקב נאמן, ביניש וגל. בחודשים האחרונים ניכר כי יש מגמת עשייה בנושא: מספר רב של שופטים חדשים מונו, וכן מקודמת חקיקה שתאפשר ניוד של תיקים וצמצום ההרכבים בבתי המשפט. שר המשפטים אמר מספר פעמים כי יש צורך בקיצור פסקי הדין וביטול הדחיות הרבות בדיונים.
בינתיים, השופטים ממשיכים להתמודד עם העומס והלחץ הנלווה. "הלחץ האדיר שמפעילות המערכות על השופטים - הסטטיסטיקות, הלחץ הציבורי, הביקורת התמידית - לא עושה טוב לשופטים", אומרת אופיר-תום. "הלחץ נובע גם מכך שהשופטים רוצים להתקדם בתפקידים, והטענות על 'סחבת' או אי עמידה בעומס פוגעות בהם מאוד", אומר הגורם.
לדברי השופטת אופיר-תום, התיקים "רודפים" אחרי השופטים לכל מקום. "גם אם אתה הולך לקונצרט או לתיאטרון, אתה כל הזמן חושב על התיקים ומה לעשות אתם. עבודה של שופט לא נותנת לך האבה חופש לנשמה. אתה מתמסר לכך והדברים האחרים הופכים לשוליים". לדבריה, כל שופט מפתח טכניקות להתמודד עם העומס הרב. "יש שופטים שמעדיפים להעמיק על חשבון הזמן ויש לזה משקל משלו, ויש שופטים שצריכים לרוץ מהר. ככלל, השופטים רצים אחרי התיקים".
"ככלל, השופטים רצים אחרי התיקים והם חסרי נשימה. מישהו השווה את זה פעם לגלי ים: הם באים ובאים, ואתה נשאר חסר נשימה. היו לי תקופתות של לחץ גדול, של 'מגה תיקים' עם אלפי עמודי פרוטוקול שצריך לסיים אתם, ובינתיים תיקים אחרים המתינו. למדתי עם הזמן איך לחלק את המעמסות אבל זה לא פשוט. אפשר להתמודד, ובלבד שאתה בלחץ מתמיד".