רומנטיקה או ספקנות?

ההתקהלויות בכיכר תחריר גרמו לקרע בין הרומנטיקן הנלהב לבין הספקן הצונן, שבימים כתיקונם נחים שניהם על משכבם בשלום בנפשי. הרומנטיקן צהל: "הללויה! מהפכה!". הספקן שפך על פניו קיתון צוננים בעודו מלגלג ברשעות: "לא מהפכה ולא נעליים, בסך הכל התפרצות ספונטנית של כמה מאות אלפי גברים זועמים מסיבות שחלקן גלויות וחלקן נסתרות בחביון נפשם של המתקהלים". הרומנטיקן לא נשאר חייב: "אתה לא שומע את קולו של העם המצרי!". והספקן היקשה: "ואתה כן שומע?". הרומנטיקן לא היסס: "בוודאי, אני שומע אותו מבוקר עד ערב בכיכר!".

אבל למרות התלהבותו של הרומנטיקן, סירב הספקן להיכנע: "בכיכר השחרור אתה אולי שומע את קולותיהם של רבבות מפגינים, אבל הרשה לי להזכיר לך שהעם המצרי מורכב מעוד כ-80 מיליון בני אדם שלא היו בכיכר, ואשר כלל לא השמיעו את קולם, לא שם ולא בשום מקום אחר. בסך הכל שמעת את קולותיהם של אנשים שאל-ג'זירה רצתה שתשמע. אל תספר לי מה העם המצרי רוצה".

כך נמשכת זה ימים הקטטה הנמצאת אי שם בנפשי, וכל ניסיונותיי הנואשים להשכין שלום בנפשי המסוכסכת בנושא זה עלו עד כה בתוהו.

הרומנטיקן הנלהב הדיח את מובארק ב"יום הגירוש", בלי שמובארק הודח, ומיהר להכתיר במקומו את מועצת המהפכה הדמוקרטית, שבראשה הוא הציב את הדיילת המדליקה עם שק האשפה מהכיכר, ולצידה הושיב את הארכיטקט הנאה בעל האנגלית האוקספורדית ואת הרופא הסימפטי, ועוד שתי מפגינות צעירות בג'ינס שעיניו האוריינטליסטיות צדו בקהל האלפים. וכדי להשתחרר ממלכודת האוריינטליזם, התיר להם הרומנטיקן הנלהב לבחור את כל שאר חברי מועצת העם מקרב חבריהם וידידיהם בלי להתערב בשיקוליהם. אך סיים את מלאכתו, ומייד בא הספקן הכרוני, פיזר במחי יד את מועצת העם של הרומנטיקן, החזיר את מובארק לכס הנשיאות והתייצב בעמדת המתנה כדי לראות איך המדינאי המשופשף הזה וחבריו לשלטון מחכים בסבלנות מצרית עד ששעון החול המדברי יתיש את המתקהלים בכיכר, יחד עם הבחור האמריקני הנחמד אובמה, זה שכריסטיאן אמנפור התבקשה למסור לו שהוא לא מבין דבר בתרבות המצרית העתיקה.

בלית ברירה החלטתי לבדוק מה אני יכול לומר בוודאות הן לרומנטיקן, הן לספקן. ובכן, אם אחרי ימי ההפנינג בכיכר עדיין איני יודע מה רוצים כ-80 מיליון המצרים שלא הפגינו בכיכר, אני יודע לפחות מה רוצה תחנת אל-ג'זירה. וזה משהו! היא רוצה שאני אאמין שהיו 4 מיליון מפגינים בכיכר, כשהספקן שלי ספר 200 אלף. אם איני יודע מה רוצה העם המצרי, אני יודע לפחות מה רוצה אובמה שחושב שהוא יודע מה רוצה העם המצרי. וזה מאוד מרגיע אותי. בעיקר אחרי שאובמה שלח לקהיר את ויסנר, ומיהר להודיע שוויסנר לא מייצג לא אותו ולא אף אחד, כלומר אחרי שוויסנר אמר שצריך להשאיר את מובארק, מה שאובמה לא רוצה לשמוע.

ואם איני יודע איך ייראה המזרח התיכון בעוד חודש או שנה, לפחות אני יודע בוודאות גמורה שגדולי המומחים, כולל אובאמה, יודעים זאת פחות ממני.