ניטשה, הגננת ההיסטרית ויובל הקטן

מספרים לנו שגן הילדים זה מקום רך, נעים ותמים. שקר! ילדים קטנים נשלחים לגן, יחד עם עוד ילדים שהם לא מכירים. הם עוזבים לראשונה בחייהם, את המקום המוכר הנוח והבטוח, הם עוזבים את הבית והולכים למקום זר, שם הם מרגישים הרבה פחות בנוח, אין הורים שאפשר לברוח לידיים שלהם. הם צריכים להתמודד עם ילדים נוספים, ומי יפה יותר? ומי חכם יותר? ומי אהוב יותר? הילדים הקטנים צריכים לעמוד באתגר של סיטואציה חברתית, דבר שיכול להיות מלחיץ ומאיים. יובל חגג יומולדת 5. מספרים שיום הולדת, הוא יום שמח ותמים. גם זה, שקר אכזרי.

הגננת קוראת לילדים לשעת ריכוז, יובל התלבש היום חגיגי ומחלק לכל החברים בגן שקית הפתעה מיוחדת שאימא הכינה. הוא עובר ביניהם אחד אחד, קצת כמו שיכור מתרגש מאוד ומבולבל. את יונתן הוא אוהב במיוחד, "אני אוהב אותך יונתן", מחלק את שקית ההפתעה, שם יד על הפה ומסמיק. אחת הבנות אומרת, "תודה יובל, מזל טוב", הוא מנשק אותה על הלחי ואומר, "תודה יעל, את חמודה". פתאום הוא שומע, 'איכס זה בפלה מגעילה', ' זה הכי זול שיש'. מייד יובל נעשה חיוור, עלבון גדול מתפשט בתוך הבטן שלו (רק ניטשה יעזור לו לשחרר את העלבון שנעצר בבטן כל כך חזק). הוא שומע, 'יובל השתין במכנסיים' וקולות של צחוק, הוא נוגע במכנסיים, איפה שעושים פיפי ומרגיש את הרטיבות והדביקות. הילדים צוחקים, הגננת צועקת, יובל מנסה לחייך, אבל לא מצליח להעלות חיוך בכלל. זה היום החגיגי שלו, הוא יודע, אז למה יש דמעות שנעצרות בעיניים?

הפסקה. כל הילדים יוצאים לשחק בחצר והשמש מחממת אותם יפה. יובל מטפס למגלשה, שם לפחות אף אחד לא יראה אותו ולא ידבר איתו. החתול הג'ינג'י ניטשה, ישן שינה עמוקה בתוך המגלשה גופו מקופל ומכווץ. יובל זחל בתוך המגלשה, עד שנעמד מעל גופו של החתול, "שלום חתול", "חתול שלום, יש לי היום יומולדת". ניטשה התמתח והרעיד את הפרווה שלו, פקח את העיניים קלות וחזר לישון, "חתול, למה אתה פה לבד בלי אמא ובלי אבא?", הגוף של ניטשה עלה וירד עם הנשימות. יובל התחיל ללטף את הפרווה הנעימה שלו ולנשק אותו בבטן. ניטשה גרגר, גרגורים עמוקים מתוך שינה. יובל הניח את הראש על הבטן של החתול והתפעל מהקולות האדירים של הגרגורים, "וואוו, חתול, איזה רעש טוב אתה עושה!". ניטשה פקח מעט את העיניים וליקק את הפרווה של עצמו וגם ליקק קצת את השיער על הראש של יובל, "חתול אתה חמוד, יש לך חברים?" ניטשה חיכך את ראשו בגופו של יובל, "חתול, קרה לך פעם שהשתנת במכנסיים? " הגננת שמעה את הדיבורים והכניסה את הראש שלה לתוך החור של המגלשה, "אימאל'ה חתולה!"

הילדים יצאו החוצה ולא הבינו על מה ועל מי הגננת ההיסטרית צועקת. ניטשה ברח לתוך הגן ועורר מהומה גדולה. ילדים נוספים צעקו כשראו את הגננת מוציאה את קולה, "קישטה! קישטה! לכי מכאן חתולה" ילדים אחרים (חמודים יותר) קפצו וצחקו ומחאו כפיים. ניטשה ניתר אל השיש (כנראה בגלל שהריח שם קציצות הדגים), " תרדי מהשיש", הגננת התקרבה אליו עם מטאטא, אבל ניטשה פתח את הפה ועשה "קקקק'" מאיים. היא שמטה את המטאטא והעידה שהחתולה הזאת מעלה לה את הלחץ דם ועוד תביא לה התקף לב. ניטשה נעמד על השיש ויילל, יללות חזקות.

יובל הסתכל עליו, גם הוא רוצה לשאוג ככה על כל הגן, הלוואי והייתי כמוך! אני רוצה להיות חזק כמו חתול! חשב לעצמו יובל. פתאום יובל פתח את הפה והתחיל ליילל כמו חתול : "מיאווו! מיאווו!" יונתן, שעמד לידו צחק והתחיל גם הוא ליילל כמו חתול, "מייאאווו מאוו" גם יעל הצטרפה לקולות היללה וילדים נוספים בגן שחלקם התביישו, אבל קיבלו אומץ ככל שיותר ויותר ילדים הצטרפו, כולם התחילו ליילל. מחוץ לגן שמעו רק יללות אדירות של חתולים, כאילו יש בפנים עשרים או שלושים נמרים קטנים, הגננת לא הצליחה להירגע ושפכה מיים על הראש של עצמה. על התזמורת הקטנה ניצח המאסטרו הג'ינג'י עם השפם הלבן, שהצליח להפוך את גן הילדים לגן חתולים. ניטשה קפץ מהחלון ועזב את הגן, אבל רק הוא הצליח לנפח את הלב של יובל ביום ההולדת שלו. את המתנה הזה יובל לא ישכח בחיים, כי עכשיו הוא חזק יותר, חזק יותר מתמיד. מזל טוב לחתול הגדול.