מצרים: אכן אל-בראדעי?

נכון לעכשיו זהו תסריט סביר: האיש גבה הקומה הזה, שכבר אינו ילד, שנראה נבוך ואינו בטוח בעצמו; האיש שלא חי במצרים כבר עשרות שנים; האיש שאין מאחוריו גייסות - עשוי להיות איש השעה.

מוחמד אל-בראדעי מייצג מכנה משותף אפשרי לכוחות השונים והמשונים המהווים את האופוזיציה במצרים: הוא לא יגרום לעולם להתנער ממנו, הוא אינו דומה לאחמדינג'אד, הוא לא קומוניסט ולא דתי, והוא אינו נושא על גבו שום נטל שלילי. חתן פרס נובל לשלום הוא איש שקשה לבטל אותו. כך או אחרת, אם יימשכו ההפגנות, אם הצבא לא ידכא אותן, יגיע הרגע שבו הממשל הנוכחי יבין כי אינו יכול להמשיך, ואז לכל יהיה נוח להמליך את מי שהיה עד לא מכבר ראש הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית.

האם יש לו, לאל-בראדעי, תוכנית לריפוי חוליה של מצרים הענקית והחולה? האם הוא יודע מהיכן להתחיל? האם הוא יודע כיצד לנהל את הצבא, שעליו יהיה מופקד? סביר להניח שלא נדע את התשובות לשאלות הללו גם לאחר שיושבע לתפקידו. אנשים מסוגו - מי שקבוצות אופוזיציה מוכנות שיעמוד בראשן, אף שהוא עצמו אינו עומד בראש קבוצה - אינם יכולים להחזיק מעמד, אלא חודשים אחדים.

אלכסנדר קרנסקי הוא רק דוגמה אחת מני רבות לכך. מהפכת פברואר 1917 הדיחה את הצאר, אך לא היתה ערוכה להחליף את ניקולאי השני.

אלכסנדר קרנסקי - מנהל בית ספר לשעבר, משפטן, סוציאליסט מתון, שנבחר לדומה (הפרלמנט הרוסי) ב-1912 והתמנה לשר המשפטים ומאוחר יותר היה שר המלחמה - מונה ביולי 1917 לראש ממשלה ותמך בהמשך השתתפות רוסיה במלחמה מול מעצמות הציר. הוא הכריז על רוסיה כרפובליקה דמוקרטית, והודיע על עריכת בחירות חופשיות.

רק זה היה חסר ללנין ולחבריו, והם ערכו את מהפכת אוקטובר כדי לטרפד את הבחירות. קרנסקי ברח, ניסה לבנות כוח נגדי לקומוניסטים ונכשל, נמלט לפאריס, וחי שם עד 1940. אז נמלט מידי הנאצים, וחי את שארית שנותיו בארה"ב. כשנפטר, בשיבה טובה ב-1970, סירבה הכנסייה האורתודוקסית לקבור אותו, בטענה שהוא היה אחראי למהפכה. גם ניסיונות אחרים לקוברו לא צלחו, וגופתו הוטסה לקבורה חילונית בלונדון.

אם יוחלף הממשל הנוכחי במצרים, סביר להניח כי באופן מיידי לא הצבא המצרי יחליף אותו ולא האחים המוסלמים. אך כיוון שאלה שני הגורמים המאורגנים היחידים במצרים, אחד מהם יחליט שהאיש הגבוה והנבוך הזה כבר ישב בכיסאו זמן רב מדי, וכי הגיע הזמן שגורם העוצמה האמיתי יישב שם.